שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ד (ד׳)

והנה לכאורה צריך ביאור דאם נימא דעבד חייב בפ"ו והיינו עבד שמל וטבל דע"ז דברו התוס' ולפי"ז היינו משום דהוה כישראל וכמ"ש המלמ"ל שם א"כ מה פריך הש"ס בסנהדרין דף נ"ט והרי פ"ו דנאמרה לב"נ ונשנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמר ולא לב"נ ומשני דהאי למלתי' היא דנשנית ואמאי לא קאמר דלמלתי' היא דנשנית כדי להורות דגם עבד שמל וטבל יתחייב בפ"ו דהוה כישראל דאם הוה כעכו"ם לא נתחייב. אך זה אינו דעבד שלא מל ולא טבל בודאי נתחייב דהרי פ"ו נאמרה לב"נ ואף כנען בכלל ואדרבא עיקר הפלפול דעבד אם חייב בפ"ו הוא במל וטבל לשם עבדות כיון דאין לו יחס או שהוקש לאשה ויוכל להיות דפטור וכ"ז שלא מל ולא טבל הרי הוא כעכו"ם גמור ויש לו יחס כמ"ש ה"ה בהלכות א"ב וכן בעת ההיא לא הוקש לאשה דלה לה לא כתיב רק במל וטבל כמ"ש הרמב"ן בחידושיו ליבמות דף מ"ה וא"כ גם אם לא נשנית היה עבד בכלל וז"ב. וזה יש להעמיס בכוונת התוס' במ"ש דפ"ו אכלהו בני נח כתיב ואף על כנען וכוונתם ליישב שלא יקשה אמאי לא משני דלמלתי' היא דנשנית בכה"ג ומיושב קושית המהרש"א דזה להם דאם הוא בכלל ישראל יתחייב ולא הוצרכו לומר רק דעבד הוא בכלל פ"ו דב"נ ודו"ק: ומדי דברי זכר אזכור מה שראיתי בזהר הרקיע להתשב"ץ שחיבר על אזהרות של ר"ש בן גביריל שהקשה על הבה"ג שמנה התהלך לפני והיה תמים הנאמר באברהם למ"ע. והקשה כיון דנשנית אח"כ בסיני תמים תהי' עם ד' אלקיך וא"כ לזה ולזה נאמרה ואמאי לא חשבו גבי מצות ב"נ. ולפענ"ד ל"ק דתמים תהי' הוא קום ועשה שיעשה כל מעשיו בתמימות וכוונה רצויה וא"כ הא אמרו בסנהדרין שם דקום ועשה לא קחשיב. ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא קחשיב נאמרה ונשנית רק מה דכתיב בתורה ולא מה שכתוב במשנה תורה דהיינו בסדר דברים דשם חזר ושנה לנו את כל משנה התורה ולא שייך לומר מדנשנית וע"כ שלזה ולזה נאמרה דכמה מצות חזר ושנה וכיון דתמים תהי' עם ד' נשנית במשנה תורה ל"ק כלל. והנה הרשב"א כתב בשבת דף ד' גבי הא דאמרו שם דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ואף דבח"ע וחב"ח כופין את רבו לשחרר בשביל מצות פ"ו משום דבח"ע וחב"ח לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו. ולכאורה לא נודע הסברא דלמה לא שייך בזה העשה דלעולם בהם תעבודו. אמנם נראה דהנה המעיין במלמ"ל פ"ג מעבדים ה"ג יראה דמצד מצות עשה דלעולם בהם תעבודו הוא מצוה על הרב שימסור לו שפחה כנענית כדי שירבה לו בנים ולקיים והתנחלתם ע"ש דאף דקיי"ל דרשות היינו שאינו חוב אבל מכל מקום מצוה איכא ולפ"ז בח"ע וחב"ח דאין לו תקנה לא בב"ח ולא בשפחה א"כ לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דבלילה א"י לעבדו דא"י לישא לא ב"ח ולא בשפחה ולכך לא שייך העשה גבי' ואף דשם קרא דאם בגפו יבא אתי שהוא אינו רק רשות למסור לו שפחה כנענית ולא חובה באמת שאינו ראיה משם דשם הוא באמת עבד עברי ובו לא שייך המצוה דלעולם בהם תעבודו ובאמת בראשית ההשקפה תמהתי על המלמ"ל שכתב דה"א דהוא חובה משום העשה דלעולם בהם תעבודו והא עבד עברי הוא וצ"ל דכוונתו כיון דהיא שפחה כנענית ומצוה על הרב שיראה שתוליד לו בנים ויהיו עבדים והו"א דכיון דהתורה התירה גם עבד עברי בעבדותו לישא שפחה כנענית ה"א דמצוה שישא כנענית וקמ"ל דאם בגפו יבא שהוא רשות והיינו כיון שלעבד עברי באמת אינה מותרת רק בימי עבדותו ולכך אינו רק רשות אבל אם הוא עבד כנעני דמצוה דלעולם בהם תעבודו על עבד הכנעני בעצמו שיוליד לו בנים א"כ פשיטא דהוא חוב על הרב ולכך בעבד שחציו בן חורין וחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דהא א"י לישא לא שפחה ולא בת חורין. ויש להמתיק יותר דכל הטעם הוא משום דבניו יהיו עבדים וכאן ממנ"פ איזה שישא אם ב"ח או שפחה לא יהי' הבנים של האדון דאם ישא ב"ח פשיטא דהולד כשר דאף עבד גמור שנשא ישראלית דהולד כשר מכ"ש בחציו חורין ואם ישא שפחה הרי צד עבדות וצד חירות בו ואף דהולד כמותה כיון דהיא שפחה מכל מקום עכ"פ התורה לא צותה על זאת המצוה דלעולם בהם תעבודו דהא אותו הבן צד ב"ח אית בי' וגם אינו רשאי לישא כלל שפחה ואיך שייך מצות עשה בזה וכיון דלא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו בזה לכך שפיר אלים המצוה דפ"ו של העבד וכופין את רבו לשחררו ודברי הרשב"א נכונים מצד הסברא ועיין ביבמות דף מ"ה ע"ב ובטוש"ע אהע"ז סי' ד' סי"ז י"ח י"ט. ובזה נראה לפענ"ד דאם שפחה חציה משוחררת וחציה שפחה דשייך גבה עשה דלעולם בהם תעבודו דהא יכול להשיאה לעבד עברי דממנ"פ מותר בה דמצד חירות מותר בה ומצד עבדות ג"כ התירה התורה בעבדותו לישא כנענית ומכ"ש כשצד חירות בה. ובזה מיושב היטב קושית האחרונים דלשיטת הרשב"א הנ"ל דבח"ע לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו א"כ מה פריך הש"ס בגיטין דף ל"ח משפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין דשאני התם דלכך כפו את רבם דלא שייך העשה. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בעבד חציו עבד וחציו ב"ח הוא דלא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו משא"כ בחציה שפחה דשייך העשה וז"ב. איברא דגוף דברי המשנה למלך שכתב דלכך הוצרך קרא דאם בגפו להורות שהוא רשות לר' ישמעאל אף דהוא ס"ל דכל אם הוא רשות כאן הו"א דחובה משום העשה דלעולם בהם תעבודו והרי ר' ישמעאל ס"ל דלעולם בהם תעבודו גופא הוא רשות כדאמר בסוטה דף וא"ו וא"כ למה לי קרא דאם בגפו ומה"ת לומר דהוא חוב וע"כ דברי המלמ"ל תמוהין לפענ"ד וא"ל על מ"ש למעלה דחציו ב"ח וחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דהא א"י לישא לא בת חורין ולא שפחה דאכתי הא משכחת לה דישא חציה שפחה וחציה ב"ח דזה אינו דמלבד דלא שייך כ"כ שיהיה חציה שפחת וחציה בת חורין ויקיים בזה העשה אף גם דעכ"פ היאך יהי' של הרב הבנים שיולדו דהא חצין הם בני חורין ואינם של האדון וכל הענין דלעולם בהם תעבודו הוא מצד הבנים דיהיו של הרב ועיין מלמ"ל ספ"ב מק"פ שהביא הירושלמי דפסחים פ"ח שאמר דחציו עבד וחציו ב"ח שקידש אין חוששין לקידושין ודכוותי' גרש אין חוששין לגירושין והקשה המשנה למלך דאיך משכחת גירושין דהא אין חוששין לקידושיו וכתב דמשכחת לה שקידש בת מיני' דהיינו חציה שפחה וחציה בת חורין (והקצה"ח סי' רמ"ט הקשה דא"כ הא דאמרו בגיטין דף מ"ג ואי אין קידושין יורשין מנ"ל לוקמא בשקידש בת מיני' היינו דמשכחת להקידושין אבל לא שיהיו הוולדות של הרב וגם דאסור לישא אותה וע"ש ועיין מהרש"א בגיטין דף מ"א דכתב שם בהדיא דחציה שפחה מותרת בעבד עברי ע"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' רס"ז ס"ק קו"ף שכתב דדוקא בחציה שפחה הוא דיש לכפות הרב ולא בשפחה גמורה ע"ש והפר"ח בליקוטי יו"ד ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ט השיג על הש"ך וכן הסכים בספר ברכי יוסף סי' רס"ז שם עמהם דלאו דוקא חציה שפחה דאף סתם שפחה הדין כן ובש"ס מעשה שהי' נקטו דהיתה חציה שפחה ע"ש ולשיטת הרשב"א א"כ יש להש"ך ידים מוכיחות דדוקא בחציה שפחה דאתרע העשה דלעולם בהם תעבודו ואף דכתבתי לעיל לחלק מכל מקום עכ"פ יותר מסתבר לכוף מכולה שפחה ודו"ק: