שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ד (ג׳)

אמנם אי קשיא הא קשיא דאם נימא דעבד מצווה על פ"ו א"כ מה הקשו התוס' בגיטין דף מ"א ובפסחים דף פ"ח וגם בחגיגה שם דימכור עצמו בע"ע ואז יהיה מותר בשפחה ומאי קושיא דהא נפקע מהמצו' דפ"ו דכעת הוא מצווה על פ"ו וכשישא שפחה אז יהיו ולדה כמותה ולא יקיים רק מצות לשבת וכעת הוא מקיים מצות פ"ו. אך באמת זה אינו דכעת א"א לקיים כלל דלישא שפחה אינו יכול ובת חורין אינו יכול ורק דכופין את רבו וע"ז הקשו דלמה נכוף את רבו שיעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו מוטב שימכור עצמו בע"ע ויקיים המצוה דלשבת כיון דכעת א"י לקיים כלל ולמה יכופו את רבו שיעבור על עשה ויהי' כמו שהיו מקודם וע"ז תירצו דגר ומשוחרר אסור למכור עצמו בעבד. ובזה מיושב היטב מה דהקשה הטורי אבן בהא דאמרו ביבמות דף קי"א דכופין זא"ז לשחרר עצמן והא שם אחד עבד ואחד כהן ושם יקשה קושית התוס' דימכור עצמם בעבד עברי וישאו שפחה כנענית ולא שייך תירוצם. ולפמ"ש אתי שפיר דיפקיעו עצמן מהמצות פ"ו דכעת בעבדותו מקיים המצוה וכשישא שפחה לא יקיים פ"ו ומכ"ש אותו שהוא כהן ממש שבודאי מפקיע עצמו ושם לא שייך תירוצם הנ"ל דשם כשמשחררין זא"ז כ"א אינו עובר איברא דלפמ"ש יש להבין בהא דאמרו בקידושין דף ס"ט יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו הולד בן חורין ואיבעיא להו לכתחילה או דיעבד ואיך יעשה כן לכתחילה הא יפקיע עצמו מהמצוה דפ"ו דכעת מקיים המצוה דפ"ו והשפחה הולד כמותה ואי דהרב משחררו אח"כ ויהיו בו מכל מקום הא הרב יעבור בעשה. וצ"ל כיון דלא פשע ועשה כדי לטהר בניו נוכל לכפות את רבו דכל דלא פשע אין אומרין לו לאדם חטא כמ"ש התוס' בגיטין ובחגיגה שם ומכ"ש בזה דהולד ודאי לא פשע כלל וז"ב. ובזה מיושב קושית המהרש"א שם ברש"י ד"ה מאי ניהו שכתב דמנסיב לי' עצה שימכור עצמו בעבד עברי והקשה דדלמא לא ישחררו רבו כדי שלא יעבור. ולפמ"ש בכה"ג כופין לרבו. עכ"פ דברי התוס' דחגיגה נכונים ומ"ש המהרש"א דבגיטין דף מ"א כתבו להיפך אמת ששם דייקי מהירושלמי להיפך אבל המעיין יראה דפשטת לשון הירושלמי מורה כדבריהם בחגיגה ועכ"פ דברי הש"ע נכונים ודו"ק: