שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ג (ג׳)

ועוד דשם הי' המעשה ביו"ט וביו"ט אסור ליתן מתנה גמורה כ"א ע"מ להחזיר ועיין מ"א סי' ש"ו. ובזה מיושב מה דהקשו דלפמ"ש הרא"ש פרק לולב הגזול דיותר טוב שיתנה כהלכתו ולמה לא התנה רק עם הזקנים ונתן להם סתם. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי דעת הרא"ש דבמתנה ע"מ להחזיר צריך הקנאה חדשה אח"כ וזה אסור בי"ט ולכך נתן להם סתם ולא חיישינן שמא יתנו לו אחר דידע דלא הי' להם וגם ביו"ט אסור ליתן במתנה גמורה וסתמה הוה ע"מ להחזיר. ובזה יש ליישב קושית הט"ז באו"ח סי' י"ד והמג"א סי' תרי"ד דאמאי לא מועיל שאול באתרוג כמו דמועיל גבי ציצית וקידושין ומטעם שכתב הרא"ש דמסתמא כוון באופן המועיל שאם לא יועיל בלשון שאלה יועיל בלשון מתנה. ולפמ"ש יש ליישב דכיון דאם לא התנה מועיל עכ"פ שיחזיר לו אתרוג אחר ומטעם שכתבתי דבזה לא שייך האומדנא דעכ"פ יהי' לו אתרוג לצאת ובזה גם הח"ץ והמלמ"ל מודים להר"ם מינץ ז"ל ולפ"ז היאך נימא דשאול כוון על מתנה והרי בלשון שאלה הדרא בעינא ואדרבא בודאי לא כוון על לשון מתנה על מנת להחזיר דא"כ היה לו להתנות בפירוש כדי שיצטרך לקיים תנאו דבתנאי אף במקום דל"ש לצעורי' ל"מ חזרת דמים כל דאיתא בעינא וכמ"ש בשו"ת תה"ד סי' שי"א ומכ"ש באתרוג ומדלא התנה ע"כ כוון לשאלה ממש וזה ל"מ. ומעתה זה באתרוג דאינו עומד רק למצוה בזה שייך סברת הר"מ מינץ כיון דא"צ לו רק למצוה כל שנותן לו אחר לצאת יצא ואף הח"ץ מודה בזה ולכך ע"כ כוון לסתם שאלה אבל בציצית דהבגד הוא ממון ממש ומכ"ש טבעת קידושין שפיר כתב הרא"ש דאף שאמר בלשון שאלה כיון ללשון מתנה דאף בלשון מתנה יתחייב להחזיר לו אותו דבר ממש ודו"ק. והנה נסתפקת במה דנחלקו רבה ור"י בשבת דף קמ"ח בהלוואת יו"ט אי ניתן לתבע והנה למ"ד נתנה לתבע איך הדין במתנה עמ"ל אי נתנה לתבע מה שלא החזיר לו אי נימא דזה הוי חיוב מבחוץ שיחזור לו וכשלא יחזיר לו יתבטל המתנה וא"כ לא נתנה לתבע או דלמא דזה גוף התנאי וכל שלא קיים התנאי מתבטל המתנה למפרע והו"ל כשלו ולא שייך לומר דלא נתנה לתבע דהרי אינו תובעו רק דממילא הוא שלו. והנראה דלפמ"ש הבעל עיטור דל"מ בזה חזרת ממון דאנן סהדי שרצה שיחזיר לו גוף האתרוג א"כ אם נימא דה"ה כמו הלואה הרי לא ניתן לתבע ולפענ"ד נראה דזה הוא דעתו של הסמ"ג שכתב דצריך להתנות בת"כ ותמה בהגהמי"י דאדרבא כשלא התנה הרי התנאי בטל והמעשה קיים ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא יתנה יהי' מחוייב להחזיר מצד שכירות דכופין לקיים התנאי וכמ"ש הרשב"א וזה לא ניתן לתבע משא"כ במתנה על מנת להחזיר במשפטי התנאים דאם לא נתקיים התנאי הרי המתנה בטלה וא"צ לתבע כלל וי"ל דהסמ"ג חש לדעת ר"י דאמר דלא נתנה לתבע וכמ"ש הרי"ף דפסק כר"י ועיין בטוש"ע או"ח סי' תקכ"ה וצ"ע. מיהו בגוף הדין צ"ע דכל החילוק שבין הלואה לשאלה דזה לזמן מרובה ואתי למכתב ולכך לא נתנה לתבע והרי באתרוג דלא שייך חזרת דמים ומשום דאנן סהדי דרוצה באתרוג א"כ אינו על זמן מרובה וניתן לתבע וצ"ע בזה: