שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ב (ז׳)

ומה שהקשה הטעם המלך שם בשם הרב מוהרא"פ הנ"ל דלמה לא כתב רבינו הטעם דלכם גם בלחה"פ בפ"ה שם לפמ"ש נראה דבלחה"פ לא שייך לומר דיאפה פת הרבה דאף דגם לישה מותר דהא שייך הואיל וע"כ לא כתב הפ"י דלישה אסור רק לר"ח דלית ליה הואיל. ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו לר"ח דאוסר בעיסה שחציה של עכו"ם אמאי והא הפת נאפה יפה ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ח דלית לי' הואיל ואיכא איסור תורה שוב לא מתירין בשביל שהפת נאפה יפה וכמ"ש ובזה ממילא אין מקום לדברי טעם המלך שם שכתב ליישב דבלחם הפנים אסור משום הלישה דזה אינו דלדידן דס"ל הואיל לא שייך לאסור גם בלישה ודו"ק. עכ"פ בלחם הפנים כיון דהיה צריך לאפותו בדפוס כל אחד לבדו לא שייך לומר דיקבענה בדפוס לשאר פת וגם לא שייך שיאפה יפה בזמן שהתנור מלא דהא כל אחד בדפוס בפ"ע ועיין ריש שתי הלחם בתוס' שם שכתבו דע"י הדפוס אי אפשר דאין מניחה לנפח ומדברי הרמב"ם נראה דהי' הלחם בתוך הדפוס ואינו נדבק בתנור ופשיטא דלא שייך להתיר בשביל שיאפה יפה דזה דוקא כשנדבק בתנור. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו במנחות דף צ"ה דמאי מבפנים במקום זריזין ופירש"י דבחוץ יאפו כהנים זריזין שלא יחמיץ וכבר נתפרסם התמי' הגדולה ששאל הגאון בעל אור חדש להנוב"י דתינח לחה"פ דמצה היא אבל שתי הלחם חמץ תאפנה ולמה יאפו מבחוץ במקום זריזין ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שהפת נאפה יפה יפה בזמן שהתנור מלא א"כ באמת הי' מהראוי לאפות עם פת הרבה כדי שיאפה יפה יפה וכיון שבעזרה אסור להכניס פת חולין ועכ"פ מדרבנן ודאי אסור ומקרי חולין בעזרה ולכך אפו מבחוץ כדי שתאפה יפה יפה אבל בלחה"פ דלא שייך שתאפה יפה יפה דהא נתון בדפוס וא"כ שוב לא שייך זה הטעם ולכך צריך לומר משום זריזין. ובזה יש ליישב גם מ"ש רש"י בד"ה אפסלו בלינה דאפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השלחן ומשמע דקאי דוקא על לחם הפנים ולא על שתי לחם וכבר הרגישו בזה וגם אני הארכתי בזה בחידושי ובתשובותי. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בשתי הלחם ידע היטב די"ל דנאפה מבחוץ ובמקום זריזין כדי שיאפה יפה יפה משא"כ בלחם הפנים וע"ז חידש דגם זה נאפה מבחוץ כדי שלא יחמיץ ודו"ק היטב כי הדברים חריפים נאמרים במועצות ודעת ת"ל. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בביצה דף כ"ב ואמאי קרי לי' פת עבה משום דנפישא בלישה והיינו משום דטרח טירחא שלא לצורך א"כ איך ב"ה מתירין משום דהפת נאפה יפה כמ"ש רש"י מכל מקום הלישה איך הותר מיהו גם בלישה שייך ההיתר הנ"ל דהא צריך לאפיה וכן מצאתי בפ"י בביצה דף כ"ב שם. אמנם נראה דעכ"פ בזה יש ליישב דברי רש"י שפירש דנפישא בלישה והיינו שלש עיסה גדולה כשיעור והתוס' תמהו בזה ופירשו דיש לאפות פתין קטנים כדי שיגעו ולא יאפה יותר מהצורך. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון דההיתר היא משום שהפת נאפה יפה א"כ אדרבא יש למעט בלישה דבפיתין קטנים לשיעורך וכל המלאכות נעשין בכל אחת בפ"ע משא"כ כשלש עיסה גדולה והו"ל כהך דמנחות דשתים בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחת. מיהו דברי התוס' בפ"ע נכונים במ"ש דב"ה לא התירו כלל בשביל דהפת נאפה יפה אבל לרש"י דפירש בשביל שהפת נאפה יפה ודאי דיש ללוש עיסה גדולה לב"ה בב"א וכמ"ש. ובזה עמדתי על לשון התוס' דציינו על דנפישא בלישה והביאו דברי רש"י דב"ה מתירין בשביל שהפת נאפה יפה והשיגו עליו דהו"ל לאתויי הך דרשב"א ולציון הזה אין לה דורש דא"כ היה להם לציין על הך דב"ה מתירין ולדחות פירש"י. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר הקושיא על הך דנפישא בלישה דלפירש"י הך דנפישא בלישה ע"כ בעיסה גדולה וא"כ שוב הי' להם לב"ה להביא מטעם דהפת נאפה יפה: