שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ב (ג׳)

ובזה יש ליישב קושית הב"י סי' תקל"ג על רבינו ובחידושי שם הארכתי בזה באופנים שונים. ובמ"ש למעלה ליישב דברי התב"ש נראה לי ליישב קושית התוס' בב"מ דף מ"ו ד"ה ונקנינהו שהקשו דנקנינהו ניהלי' ע"י הודאה שיודה שהמעות שלו ע"ש שהניחו בקושיא ולפמ"ש יש לומר דשם באמת הערמה היא ועיין רש"י שם ד"ה דהכי עדיף וסתמא אף במעשר דאורייתא מתני' ובדאורייתא ל"מ הערמה וצ"ל כמ"ש דמה לו לחבירו בהערמתו סוף סוף קנה לו המעות ומעתה זה שייך בכל הקנינים שניהו שהערים זה ואין דעתו להקנותו מכל מקום הוא עשה קנין המועיל וקנה וכמ"ש אבל קנין הודאה שאינו קנין בעצם רק שכל שהודה לא גרע מאלו חייב עצמו שחייב לו אותו המעות ומעתה זה ברוצה לחייב את עצמו בעצם אבל כאן שאינו רוצה לחייב עצמו רק כדי שיפרוק את המעשר א"כ תו ל"מ פריק דהוי הערמה בדאורייתא וז"ב ודוק. אמנם עדיין יש לומר דקושית התוס' הוא דכיון שהודה שהמעות שלו אם כן הוא הודה שהמעות הן שלו ושוב אין אחר יכול לטלו שהוא אומר שהמעות הם של מי שהודה לו ושוב זכה חבירו ממילא וא"צ קנין כיון שהודה שהמעות שלו ממילא הם שלו בכ"מ שהם ואף אם מערים אבל מכל מקום כבר הודה שהמעות שלו וא"י לקחתו לא הוא ולא אחר וא"כ לא שייך הערמה בזה ולזה כוונו במה שהביאו מאיסור גיורא דהמעות שלו ואעפ"י שהיינו יודעין שלא היו שלו והיינו כיון דהודה שוב א"י לא הוא ולא אחר לקחתו וממילא הם של מי שהודה לו וא"צ קנין וזכות ובזה מיושב היטב מה דהקשה הפ"י וכל האחרונים דדברי התוס' סתרו אהדדי דכאן הקשו דלקני המעות ע"י אודייתא ובב"ק כתבו דלכך לא הקנה על ידי אודייתא אף שאין לו קרקע משום דלא מקרי מעותיו מדאורייתא אלמא דס"ל קנין אודייתא דרבנן ל"מ להקרא מעותיו מדאורייתא וה"ה כאן לענין המעות ובחידושי לה"פ בק"א על הקנינים הארכתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם בב"ק אזלי לענין שיודה זה שהמעשר שלו שיש לו בעצמו קרקע שעי"ז יוכל להקנות המעות אגב קרקע אף שאין לו קרקע בעצם ע"ז שפיר כתבו כיון דאינו רק קנין דרבנן ל"מ לענין שיהי' מקרי מעותיו מדאורייתא אבל כאן שהודה שהמעות הם של חבירו הפודה ואם כן ממילא הם שלו וא"צ קנין כלל וא"כ ממילא מדאורייתא הם מעותיו ודו"ק היטב: