שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״א (ז׳)

ובזה מיושב היטב מה דהקשו כלם במ"ש התוס' דבס"ד ההרוחה היא מבין איסור תורה לדרבנן והקשו דא"כ כי מוקי כר"ש מה הרווחה איכא דבין כך ובין כך אינו רק קנסא דרבנן ובחידושי לחולין כתבתי בזה ולפמ"ש א"ש דאם אינו רק דרבנן שפיר הרוויחו דהדמים לא קניס ר"ש וכמ"ש המק"ח בהדיא. והנה החוות יאיר סי' מ"ז צווח ככרוכיא דאמאי לא יהיה חמץ תופס דמיו דהא כתיב לא יאכל ודרשינן שכל הנאות שבא לידי מאכל אסרה תורה והרי חליפין הם דברים הבאים לידי מאכל ע"ש והגאון בעל עבוה"ג סי' מ"ח לא השיב לו ע"ז ובאמת שלפי דבריו א"ש מה שהרי"ף ריש פרק כ"ש והרמב"ם פ"א מחמץ תפסו דברי חזקי' עיקר ותמה הלח"מ והר"ן דהא קי"ל כר"א. ולפמ"ש אתי שפיר דהנ"מ הוא לענין חליפי חמץ וגם ר"א ס"ל כן דהא בחמץ כתיב לא יאכל. אך גוף דבר א"א לאומרו דאנן קי"ל דרק ע"ז תופס דמי'. אך בגוף קושייתו לפענ"ד לפמ"ש הר"ן בקידושין גבי מקדש בא"ה בשם הירושלמי דדמי' גזילה והטעם משום דלא שייך חליפי איסור כיון דא"ה הוא אין לו שיווי א"כ אינו לוקח חליפי חמץ ע"ש וכ"כ ריש חולין בשם הרמב"ן מ"ש ולפ"ז אין מקום לדברי' דאדרבא ע"י שאסרה תורה אף בהנאה א"כ ממילא לא נקרא חליפי חמץ ומותר וז"ב. ובזה מיושבין דברי ר"ת שהביא ראיה מחמצן של ע"ע ותמה הב"ח דמה ראיה מאחר פסח דאינו רק דרבנן לתוך הפסח דהוא מן התורה ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא בתוך הפסח דהוא מן התורה מהראוי להתיר טפי החליפין שאינו חליפי חמץ משא"כ לאחר פסח דמן התורה דמים לו ומקרי חליפי חמץ הא כיון דרבנן קנסו יהי' אסור ואפ"ה שרי מכ"ש בתוך הפסח וז"ב ודו"ק. אחר זמן רב ראיתי בשיטה מקובצת ב"ק דף צ"ו במשנה דגזל חמץ שכתב בשם הר"מ מסרקסטה ז"ל דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דנראה דלא זה ולא זה עוברין על בל יראה עכ"ל והוא תמוה דניהו דהנגזל יש לומר דאינו עובר דהוא אנוס אבל הגזלן למה לא יעבור ועכ"פ לדבריו שאין הנגזל עובר עב"י הי' דינו של הנוב"י מוכרח אבל גוף דברי קדשו צ"ע דמ"ט יש בדבר וכל הפוסקים לא הביאוהו וצע"ג. אח"כ מצאתי שהרב המהרי"ט אלגזי בחידושיו על הלכות בכורות לרמב"ן שנדפס מחדש בדף ע"א יש לו פלפול ארוך והעיר בדברי השיטה מקובצת הנ"ל ואין הזמן מסכים כעת לעיין בו. והנה לפי דברי השיטה מקובצת שם נראה דמתניתין אתיא כר"י ועיין במהרי"ט אלגזי שם. ובזה ישבתי מה שהקשה אותי הרב הגדול מוה' זיינוויל אבד"ק פרעמיסלא נ"י בהא דאמרו בב"ק דף ס"ו זה אינו רוצה לקנות דהא לפמ"ש השאגת ארי' דבקבלת אחריות על פקדון של חבירו אף דעובר על ב"י מ"מ א"י לבטלו דאינו שלו א"כ ממילא ע"כ דזה רוצה לקנותו דאל"כ יעבור על ב"י דלא יועיל ביטולו ואף דגזל מכל מקום לא חשוד לעבור על ב"י ולפמ"ש השיטה אתי שפיר דהא לא עבר על ב"י וגם הא יכול למכרו לעכו"ם ואף דאינו רוצה לקנותו הא דעת הב"ש סי' כ"ח דשניהם ביחד יכולין להקדיש וה"ה כאן כיון דזה מייאש עצמו וזה מוכר לעכו"ם פשיטא דשרי ושלו אינו כלל ומכל מקום אסור בהנאה דלר"י חמץ של עכו"ם ג"כ אסור ודו"ק. והנה לכאורה קשה בהא דאמרו בא אחר ושרפו אחר המועד מחלוקת ר"ש ורבנן ולכאורה צריך ביאור דהא בחמץ אסור אף רוצה בקיומו ע"י דבר אחר וכאן הרי רוצה בקיומו כדי שיפטור עצמו מן הנגזל. אך באמת לפמ"ש בחידושי לע"ז דף ל"ב והארכתי בזה בכמה מקומות דהענין רוצה בקיומו הוא רק כיון שעבר על ב"י הרי התורה הטילה עליו החיוב שיהיה עובר על ב"י ויבטלו ואסור להיות רוצה בקיומו א"כ לאחר הפסח דכבר עבר ולשיטת הנוב"י הגזלן אף שעבר על ב"י לא שייך לקנסו עכ"פ כעת לא שייך באיסור רוצה בקיומו דקי"ל כר"ש בחמץ לאח"פ. ובזה מובן היטב מה דאמר דאם בא ושרפו במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו והיינו דשייך בזה דרוצה בקיומו של איסור ובזה נכון דינו של הח"י דבתוך הפסח א"י לומר הרי שלך לפניך דהרי רוצה בקיומו של איסור. ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' שפ"ג על הח"י דבאמת חשוב היזק שאינו ניכר רק דמ"מ א"י לומר הרי שלך לפניך דהרי רוצה בקיומו של איסור לפטור עצמו וזה אסור בפסח ומ"ש המ"ב סי' צ"ג דאמאי חייב לר"ש הא הו"ל חליפי חמץ וכבר כתבתי לעיל בזה. וכעת נראה לי בפשיטות עפמ"ש הצמח צדק סי' ל"א דדבר הגורם לממון לא מקרי כ"ז שהוא בעין רק דצריך לשלם ההיזק כיון שגרם לו להזיק ממון וא"כ כיון שבעצם אינו מקרי ממון א"כ לא שייך חליפי חמץ דהא בעצם אינו שוה ממון רק דהוא דמי היזיקו קא שקיל וכעין דאמרו בעכו"ם דנסך ליין דלא מקרי דמי יי"נ רק דמקלי קלי וא"כ בכה"ג לא מקרי חליפי חמץ וז"ב. ולפ"ז נראה לי ברור דעכ"פ אסור לישראל לשמור חמצו של ישראל שמכר לעכו"ם בפסח דאף דאינו עושה שום דבר מכל מקום עכ"פ רוצה בקיומו של חמץ דאל"כ לא יקח שכר וזה אסור ואף דיש לומר כיון דכעת מכרו לעכו"ם ואינו עובר על ב"י לא שייך רוצה בקיומו של איסור מכל מקום נראה לפענ"ד לאסור דזה ודאי הערמה גדולה היא ודו"ק. ודרך אגב אבאר מה שראיתי במלמ"ל פ"ז מעכו"ם וחקותיהם ה"ט שנסתפק בישראל שמכר ע"ז והלוקח לא ידע שהוא ע"ז ואם נימא דגם בשוגג חליפי ע"ז אסור אף דהוה מקח טעות והדמים אסורים מה יחזיר לו דאם נימא דיחזיר לו את הדמים האלו נמצא הלוקח נהנה מדמי איסור ויפסיד ואני אומר אם המקח נתפס על הדמים זה פשיטא דאסור להחזיר לו אותן הדמים דאף דיכול לומר הרי שלך לפניך מכל מקום זה פורע חובו באיסורי הנאה וכאן לא שייך סברת המג"א סי' תמ"א ובעטרת זקנים שם דהא גם הלוקח יהנה מאיסור הנאה אם יתן לו דמים אחרים דזה אינו דהא הלוקח דמי היזיקו קא שקיל וכמו דאמרו בעכו"ם שנסך ליינו דהא דמי היין דקא שקיל דמה אית לי' גבי דאזקיה וה"ה כאן למה מכר לו ע"ז שיהי' הדמים נתפסין ול"ד לגזל חמץ דהוא לא אזקיה והאיסור נעשה ממילא ובעת הגזילה לא נאסר וכן שור הנסקל וכדומה אבל כאן בעת שמכר לו ולקח הדמים דהו"ל גזל הרי אזקיה דנעשה חליפי ע"ז. אך בגוף הדין דתפס המלמ"ל בפשיטות דנעשה חליפי ע"ז לפענ"ד יש לומר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכיון דאסר להנך דמים דאין בכחו לאסרו דבאמת הדמים גזל הם בידו דהא מקח טעות הוה וא"כ אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו וכאן לא עשה שום מעשה דמכר לו ע"ז וזה לא ידע ונתן לו דמים וא"כ לא נאסרו הדמים כלל וא"ל כיון דהוה מקח טעות והו"ל הדמים הלואה גבי' וחייב באחריותן א"כ שוב הו"ל כשלו לענין שיוכל לאסרו וכמ"ש רש"י בסוגיא דרבוצה לענין אם הגביה והרביצה באמת התוס' חלקו ע"ז והקשו דהו"ל אינו שלו ואף לרש"י שאני התם דבעת הגבהתה עדן לא שחטו וא"כ שפיר יש לומר דקנאה ויוכל לאסור אח"כ אבל כאן בעת המכירה שלקח הדמים נעשים חליפי ע"ז ואיך יוכל לאסרם כיון דהוה מקח טעות ואין הדמים שלו ובמה יוכל לאסרן וז"ב לפענ"ד: