שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״א (ד׳)

והנה במ"ש למעלה החמץ לא מקרי נעבדה בו עבירה והבאתי ראיה מרש"י סוטה דף כ"ט מצאתי בחידושי רמב"ן ביבמות בסופו נדפס לקוטים על סוטה דף כ"ט וכתב הרמב"ן שם דחמץ מקרי נעבדה בו עבירה והשיג על פירש"י ולפענ"ד נראה דסברת רש"י הוא כמ"ש. ועל מ"ש למעלה בדין שהי' אנוס על הביעור (הביטול) אם מותר החמץ מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' קצ"ט שכתב בפשיטות דהיכא דהי' אנוס ולא מכר החמץ בע"פ כי הי' רב מאד ולא נודע לו מהחמץ רק בע"פ בכה"ג לא קניס ר"ש ובאמת שמכל הפוסקים לא נראה כן אבל מכל מקום בשעת הדחק יש לצרף דעתו והנה במ"ש למעלה להקשות על עט"ז שכתב דלכך יכול הגזלן לומר הרי שלך לפניך ולא הוה נהנה מא"ה דא"כ גם להיפך הנגזל יהנה מא"ה והקשיתי עליו דהא הנגזל מקבל דמי גזילתו והבאתי ראיה דאל"כ היכא משלם לו דמי גזלתו בא"ה כל דליתי' בעיני' וכדאמר בב"ק דף ק"ה. וכעת ראיתי דדברי העט"ז נכונים דכ"ז שהוא בעין ויוכל לשלם כמו שגזל א"כ לא חייבו התורה יותר ושפיר הוה נהנה מא"ה שמשלם לו בעד א"ה שאין לו דמים והוא לא נתחייב יותר ובשלמא כ"ז דליתא בעינא הוא צריך לשלם לו מה דגזלי' ודמי להא דאמרו גבי עכו"ם דנסכי' לחמרא דדמי היזיקו קא שקיל אבל כל דאיתי' בעיניה לא שייך דמי היזיקו דהא היא בעין וכמו שגזל יחזיר ולא נתחייב יותר ולמה לא יתן לו גזילתו בעין וע"כ משום דהוא איסורי הנאה א"כ נהנה הנגזל מא"ה וז"ב וא"ל דא"כ גם בנכרי דנסכו ליינו הרי נהנה מא"ה דאל"כ למה לא יתן לו יינו זה אינו דשם לא יוכל לומר הרי שלך לפניך דהרי הזיקו בידים וכל שהזיקו בידים לא שייך לומר הש"ל וכמ"ש המל"מל בפ"ג מגזילה באורך ונמצא הוא מקבל דמי היזיקו דהוה כמאן דליתא בעיניה משא"כ כאן. ובזה נ"ל דאם הזיקו בידים לא היה יכול לומר הש"ל ששוב הוה א"ה והנגזל מקבל דמי היזיקו: