שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״א

ע"ד מה שהארכת בענין גזלן שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אם מותר לנגזל כיון דלא עבר על ב"י ול"ש קנסא קניס דהא לא היה יכול לבערו והבאת דברי הנוב"י חאו"ח סי' ק'. הנה טרם יהיה כל שיח נבאר גוף הדין שחידש הנוב"י דהנגזל לא עבר על ב"י. והנה לכאורה דבריו נכונים שהרי על הגזלן כל אחריות והיאך יעבור על ב"י וע"כ לא נחלקו הפוסקים רק בנפקד דהוה כאילו השאיל ביתו להמפקיד אבל גזלן שגזל בזרוע היאך יעבור על ב"י ע"ש שהאריך בזה. אמנם לפענ"ד נראה דהנגזל עובר על ב"י אם לא ביטלו דהרי בש"ס ב"ק דף ס"ו הקשה ר"י לרבה מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי ס"ד יאוש קונה מכי מטי עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה ממונא מעליא בעי שלומי ומשני זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנותו ע"ש ולפ"ז כיון שהגזלן אינו רוצה לקנותו בפסח שוב הוה של הנגזל ועדיף מפקדון דזה ודאי ברשות הנגזל הוא כיון דזה אינו רוצה ממילא הוה כאילו הוא ברשות הנגזל ואף דהגזלן חייב באחריות מכל מקום הוה כמו פקדון שקיבל אחריות דקי"ל דהמפקיד עובר כמ"ש בסי' ת"מ ס"ד וה"ה כאן. ולפענ"ד היה נראה דהיה יכול להקדישו ג"כ אי לאו משום איסור חמץ כיון דזה אינו רוצה לקנותו הוה כשלו ועובר על ב"י וז"ב לדעתי. ולפ"ז אחר שזכינו שעובר הנגזל על ב"י ממילא נסתר כל בנינו של הנוב"י שחידש דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח דמותר החמץ לנגזל כיון דהנגזל לא עבר על ב"י לא שייך קנס על הנגזל ואף דהגזלן עבר על ב"י ושייך הקנס עליו הא כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך שוב לא מועיל מה שנקנוס אותו ע"ש שזה ת"ד ולפמ"ש כיון דהנגזל עובר על ב"י שוב שייך קנס עליו אף דבטלו כל שלא ביערו אף שהוא אנוס דלא יכול לבערו דהרי הוא בביתו של הגזלן הא קי"ל דאף בשוגג או אנוס כל שלא ביערו קנסא קנסו חכמים שהחמץ אסור כמבואר בסי' תמ"ח. ומצאתי ברמב"ן בלקוטי' לפסחים פ"ב שנדפס מחדש שכתב ראיה דאף בלא עבר על ב"י וב"י בשוגג או אנוס שמכל מקום החמץ אסור והביא ראיה מהא דגזל חמץ ועבר הפסח עליו שהחמץ אסור אף דהנגזל שהוא בעליו לא עבר על ב"י וב"י והנה הדבר מבואר בהדיא ברמב"ן דהחמץ אסור דלא פלוג חכמים בתקנתם ובקנסתם אף דלא עבר על ב"י אף בשוגג או אנוס והנו"ב אילו ראה דברי הרמב"ן אלו לא הי' מחזיק בדעתו לחדש דהחמץ מותר לנגזל וכמה סוגיות הש"ס שלא כדבריו כמו שהרגיש בעצמו ונדחק. אמנם באמת דחקו לזה דלא שייך קנסא קניס שלא עבר על ב"י ולמה יקנסו להנגזל. ובאמת שזו שאלה גדולה דאחר שלא עבר על ב"י למה יקנסו אותו. וראיתי בתורת השלמים סימן וא"ו בסוף ספר מנחת יעקב שגם הוא קשיא לי' קושיא זו ומתוך זה העלה דכל דלא ביטלו קנסא קנסו אף שהיה אנוס ובאמת שזה היה נכון אם עובר על ב"י רק שהוא אנוס שייך קנסא קניס אבל הא גופא קשיא הא לא עבר על ב"י כלל. אך לפמ"ש אתי שפיר דבאמת עבר הנגזל על ב"י וכמ"ש ורק שביטלו וכל שחל עליו חובת ביעור מדרבנן שפיר החמירו עליו חז"ל והעמידו תקנתם וקנסתם דאף באנוס או בשוגג מכל מקום כל שלא ביער וחל עלי' חובת ביעור שוב לא פלוג בתקנתם וכמ"ש הרמב"ן ומ"ש הרמב"ן אף שלא עברו בעלים על ב"י היינו כיון שביטלו החמץ כל שחל עלי' חובת ביעור משום דעובר על ב"י אי לא בטלו העמידו חז"ל תקנתם שאסור החמץ. הארכתי בזה להוציא מלבות הצדוקים בתורת השלמים והנוב"י שדעת הת"ש דכל שבטלו אם היה אנוס על הביעור לא נאסר החמץ והנוב"י דעתו דלהנגזל מותר החמץ לגמרי והרי מדברי הרמב"ן מבואר שלא כדבריהם ע"ש היטב ובאמת שטעם הסברא נראה לי דאטו הקנס על האיש שנימא דכל שהיה אנוס לא שייך התקנה ובאמת הקנס הוא על החמץ שאחרי שעבר על ב"י נאסר החמץ וכיון שנאסר אף דהיה אנוס ושוגג כבר נאסר החמץ וכ"כ הר"ן דלכך אסור להאכיל החמץ לבהמת אחרים שהרי הא דקנסו רבנן לאו לדידיה דעביד איסורא קנסו רבנן אלא לכ"ע קנסו ע"ש. וביאור הדברים דקנסו ואסרו החמץ וכיון שנאסר החמץ נאסר לכל וז"ב לדעתי. והן נסתר מחמתו כל מה שהאריך הנו"ב שם אם קנסו בנו אחריו או לא ולפמ"ש פשיטא דקנסו בנו אחריו שהרי לכ"ע קנסו וכמ"ש בטעמו וכן מצאתי בחק יעקב סימן תמ"ח בהדיא בס"ק כ"א דקנסו בנו אחריו והביא דברי הר"ן הנ"ל אבל לא ביאר הטעם ולפמ"ש הדבר נכון בטעמו. נחזור לענינינו דזה ברור דהנגזל עובר על ב"י כיון דזה אינו רוצה לקנותו. ובזה מיושב מה שהקשה דו"ז בים התלמוד בדף ס"ו בהא דאמר בפסחים דף ל"ב אא"ב לפי מדה משלם ניחא והקשה דאכתי אמאי ישלם הא כאן יקשה הא מכי מטי עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה וכאן לא שייך זה אינו רוצה לקנותו דהא הוא אכלו ובודאי רוצה לקנותו ועמ"ש שם במפרשי הים. ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם זה רוצה לקנותו שוב ממילא לא עבר על ב"י הנגזל כלל דהא אינו ברשותו והגזלן חייב באחריותו והוא בביתו וע"כ לא עבר הנגזל בב"י רק משום דהגזלן אינו רוצה לקנותו וכמ"ש. איברא דלפ"ז יקשה להס"ד דלא ידעינן שזה אינו רוצה לקנותו מה פריך מכי מטא עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה ולמה מייאש הא אינו עובר על ב"י כלל אך זה אינו דעכ"פ אינו שוה כלום בפסח וממילא מייאש מינה ועכ"פ קנה גוף החמץ דהא צריך ביעור והיאך יכול לומר הש"ל אבל לענין שיקנה בייאוש ולא יצטרך לשלם שפיר אמרינן דלא אתייאש דהא כל שזה רוצה לקנות לא עבר על ב"י ושוב יצטרך לשלם לו עכ"פ לפי מדה וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הגאון בעל אבן העוזר סי' תמ"ג בהא דאמרו בב"ק דף ק"ה ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתנהו בעינא אבל אי ליתנהו בעינא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא דמים בעי שלומי ה"נ וכו' והקשה מה ראי' דלמא לעולם בעלמא כל דהשתא אינו שו"פ אינו חייב לשלם ושאני התם דחייב לשלם על שפשע ולא מכר החמץ וחייב בפשיעה וכן הקשה הפני יהושיע בחידושיו שם ולפמ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דאם נימא דמחייב בפשיעה על שלא מכרו שוב עובר על ב"י דהוה דבר הגורם לממון וא"כ לא עבר הנגזל על ב"י דהא ליתא ברשותו וכאן ל"ש דזה אינו רוצה לקנותו דכל הטעם שאינו רוצה לקנותו כדי שלא יעבור על ב"י והא ב"כ וב"כ עובר על ב"י דהא חייב באחריותו וכמ"ש בעל אבן העוזר בהדיא שם באורך כיון שכן שוב לא שייך דאומר לו הרי שלך לפניך דלהנגזל אינו אסור כלל וע"כ דאינו חייב בשביל זה ובאמת אינו רוצה לקנותו ועוד דאם רוצה לקנותו שוב לא יתחייב כלל להחזיר ואייאושי קא מייאש כקושיית הש"ס בב"ק דף ס"ו וע"כ דגזלן אינו עובר על מה שלא מכר דדוקא שומר חייב על מה שלא מכר ופשע בשמירתו אבל גזלן חייב על הגזילה אבל לא נתחייב בשמירה כלל ושפיר מביא ראיה מחמץ וז"ב ודו"ק. עכ"פ הדין דין אמת דהנגזל עובר על ב"י ומכ"ש שהחמץ אסור אף להנגזל דלא כנוב"י ובזה קמו וגם נצבו כל הסוגיות על מקומם והנוב"י נדחק במה דאמר הש"ס כאן אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא וכתב דקושית הש"ס היא מתוך הפסח ובתוך הפסח ודאי לא שוה מידי ויכול לומר הרי שלך לפניך וכי ליתי' בעינא מחוייב לשלומי ומלבד שדבריו דחוקים דחק ע"ג דחק דהש"ס פריך מגזל חמץ ועבר עלי' הפסח והוא כתב דהקושיא היא מתוך הפסח ובאמת גוף הדין שכתב דגם בתוך הפסח יכול לומר הרי שלך לפניך הוא תמוה דלא נזכר בש"ס רק לאחר הפסח והחק יעקב בסימן תמ"ג ס"ק ז' בתשובה שם כתב דבתוך הפסח א"י לומר הרי שלך לפניך דאינו מחזיר לו כלום דכשרוף ועומד דמי והביא ראיה שם ע"ש ודבריו נכונים. וראיתי להקצה"ח סי' שס"ג שהקשה על החק יעקב דממנ"פ אם חשוב היזק ניכר בתוך פסח א"כ חשוב כשינוי ואמאי יכול לומר אח"כ הרי שלך לפניך ואם לא חשיב היזק ניכר אמאי לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ע"ש שנדחק. ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ד בב"ק דף מ"ה מחלוקת ר"י ורבנן אם גומרין דינו שלא בפניו ויכול לומר הוה מעריקנא ליה לאגמא וביאר שם רש"י דזה חשוב כמתפיסו בידים וע"ש בתוס' ובמלמ"ל פ"ג מגזילה באורך דאם הזיקו בידים אף בהיזק שאינו ניכר א"י לומר הרי שלך לפניך והא דיכול לומר בחמץ הש"ל משום דלא אזקיה בידים ע"ש ולפ"ז כשמחזירו בתוך הפסח והכל מצווים עליו לשרפו הרי חשוב כאילו הזיקו בידים במה שהחזירו ומצווים עליו כלם לשרפו וגרע מאם התפיסו בב"ד וז"ב ודו"ק. עכ"פ הח"י כתב בהדיא כן וע"כ לפענ"ד ליתא לכל דברי הנוב"י. איברא דגוף היסוד שהצבתי דכיון שזה אינו רוצה לקנותו שוב עובר הנגזל על ב"י לכאורה יש לומר דע"כ לא הוכרח הש"ס לומר דזה אינו רוצה לקנותו דוקא לרבה דס"ל יאוש קני והקשה ליה ר"י דא"כ אמאי אומר לו הרי שלך הא אייאושי קא מייאש מיניה ורוצה לחדש דזה אינו רוצה לקנותו אבל לדידן דקי"ל דיאוש ל"ק כלל כמ"ש בחו"מ סי' שנ"ג ועיין בב"י שם שכתב שכ"נ מהרי"ף והרמב"ם דאף מדרבנן לא קני וכר"י א"כ ל"צ לומר דזה אינו רוצה לקנותו ושוב ממילא אינו עובר על ב"י ושוב יהיה מותר החמץ לאח"פ: