והנה בשנת תרט"ז הגיעני מכתב מאבי מורי הגאון נ"י במ"ש חולין קי"ד עד שיפרוט לך הכתוב בנבילה ופירש"י דכתיב לא תאכל ואצטריך קרא דמותר בהנאה וע"ז הקשה דאין ראיה מנבלה דדלמא אצטריך קרא דלא נילף נבילה מבב"ח מג"ש דעם קדוש ועיין חולין דף קט"ז ובתוס' ד"ה מה ונילף להיפך דכמו בב"ח אסור בהנאה ה"ה בנבילה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי בוהמת יהי' לו מבואר דנבלה שהומתה מאחרים מותרת בהנאה ובשר בשדה טריפה מיירי ג"כ מאחרים וא"כ שוב מבואר דבזה מותר בהנאה ודו"ק וא"ל דניליף עם קדוש מלא יהי' קדש ונאסר אף בהנאה ונימא דעם קדוש קאי על נבילה דזה אינו דהרי הש"ס בכל הילפותות דרשו דעם קדוש קאי על בב"ח ולא על נבילה ועוד דגם זה נלמד דהרי בוהמת יהי' לו מבואר דמותר בהנאה ולענין עם קדוש אין הבדל בין הומתה מאיליה להומתה בידי אחרים ודו"ק. והנה בגוף קושית הגאון מוהרד"ב הנ"ל ז"ל בהא דפריך בב"ק דף י"א למה לי והמת יהיה לו ת"ל דאפילו סובין מצי ליתן והקשה דשאני נבילה דאסור כמ"ש הב"ח דאף שנזדמנו לו לא מצי למכור לאחר אבל כל שכתוב והמת יהיה לו הו"ל נזדמנו להניזק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.