שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ד (ח׳)

ודרך אגב אכתוב מה דקשה לי פה טריסקאוויץ ביום י"ב תמוז ג' בלק תרי"ב בהא דאמרו בגיטין דף למ"ד ואין בו ריבית מ"ט וקשה הא הוה ממון שאין לו תובעין ואפילו בריבית דאורייתא כל שאין לו תובעין מותר לשיטת הרשב"א סי' תרס"ט ודעימיה ועיין מהרי"ט בראשונות סי' ל"ט ובמלמ"ל פ"ד ממלוה וצ"ע אם לא הרגישו בזה ואף למה דמוקי במכירי כהונה קשה דמכל מקום המעות הוה מעות שאין לו תובעין רק דאסור משום שארית ישראל לא יעשו עולה אבל עכ"פ מידי מעות שאין לו תובעין לא יצא וצע"ג ובאמת שגוף הקושיא ואע"ג דלא אתי לידי' צ"ע דכל הטעם דמכירי כהונה הוא משום ששאר הכהנים אסחו דעתייהו וא"כ אף בלי מכירי כהונה מכל מקום כיון שהלוה להם מעות ממילא אסחו שאר הכהנים דעתייהו מיני' וא"כ ממילא הוה של אותו הכהנים ואפשר דבעינן אסחי דעתי' מעיקרא אבל לא נודע הטעם. ואולי יש לומר לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליישב הא דבעה"ב א"י לחזור אף דהוה דבר שלבל"ע וכתב דדוקא היכא שזה צריך להוציא מיד המוכר בדבר שלבל"ע לא סמכה דעתו אבל כאן הכהנים מכרו לבעה"ב שמוחזק ברקרקעותיו ובתרומתיו ולכך מועיל אף בדבר שלבל"ע ע"ש ולפ"ז לגבי שאר כהנים שפיר לא אסחי אדעתי' דכל שהכהנים אחרים הי' תופסין אותו למ"ד טובת הנאה אין לו בעלים הי' שלהם והי' דבר שלבל"ע וא"כ שוב לא שייך אסחי דעתי' מינייהו ודו"ק. והנה מה דאקדים בב"מ דברי ר"א תלמידו של ר' יוחנן לר"י רבו לכאורה רציתי לומר דבר חדש דאם התלמוד נחלק עם רבו וקי"ל כוותיה אקדמיה הש"ס לרבו כדי להורות דקיי"ל כוותי'. ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"מ דף ד' ד"ה אין לענין רבי עם רשב"ג דהא קיי"ל כרבי ובדף ד' ע"ב גריס ר' יעקב כמ"ש שם בסוף אמנם יש סתירות לזה מכמה מקומות עיין תוס' סוטה דף ד' ד"ה בן עזאי וכתובות דף ק"ה ד"ה קחשיב וע"ז מ"ה ד"ה אר"ע ומ"מ לפענ"ד אפשר בדברי אמוראים שסידר ר"א להלכה ולמעשה יש לומר דעשה כן בכוון וצ"ע בסוגית הש"ס אם הכלל הזה יתכן: