שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ו׳)

והנה החריף מוה' מאיר בר"ם רצה לתרץ דאם נימא דאסור בהנאה שוב לא שייך דמועלין בו דהא אינו נוטל דמים בשביל הדם וכעין דאמר בירושלמי לפי שאינו דמיו והשבתי כיון דמוכרו לזבל בו וזה הוה שלא כד"ה ושוב יש לו דמים והירושלמי לא קאמר רק כשמקדש בדבר מה ששוה כדרך הנאתו וזה אינו דמיו רק גזל אבל מה ששוה שלכד"ה ובפרט שם דאינו ראוי רק לזבל דהוה שלכד"ה זה ודאי מקרי דמיו ומ"ש נכון ת"ל. והנה בהא דאמרו בנדרים דף ל"ח דבהמה טמאה נפשה וגופה לשמים ופירש הר"ן דקאי במזונות יתירים דלפטומא כיון דאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה לא צריך לפטום ואדרבא מקלקל לי' וע"ז הקשה החריף מוה' מאיר בר"ם נ"י דא"כ היאך אמרו שאם ירצה מוכרה לנכרים והא אסור אף בנזדמנו לו להשהותה עד שתהיו שמן כמ"ש האו"ח הובא בש"ע סי' קי"ז ביו"ד והשבתי דזה אינו דמלבד דעיקרה למלאכה ושרי אף שיוכל למכרה לאכילה ואף גם דזה באמת משהה למלאכה ומה שזה פטמה לאכילה לא אכפת לי' לזה דמכל מקום הוא אינו רוצה בפיטומה ולא שייך איסור סחורה ומכל מקום אם ימכרנה יתנה זה ממנה וז"ב ופשוט ועיין בתוס' סוכה דף ל"ט דהלוקח שלא להרוויח לא אסרה תורה דסחורה היינו להרוויח לא קשה קושית הגאון דעכ"פ זה אינו מרוויח במה שלוקח ממנו המתנה רק שזה רוצה להפקיע ממון בנבילה ובכה"ג שרי ודו"ק: