שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ד׳)

וראיתי בפרי מגדים סי' פ"ד בס"ק י"ח שחולק על הפר"ח וכתב דלדעתו הדין עם ב"ה דאוסר לעשות סחורה בדבר מאכל מתולע ומטעם שמא יאכל ממנו ע"ש ולפענ"ד לא כן ונראה דברי הפר"ח דאטו הוא קונה התולעים הוא קונה המאכל והתולעים הנמצאים הוה כנזדמנו לו דמותר וכעין שכתב הר"ח והט"ז לענין אורנדא שיש בו ג"כ דברים טמאים וכעין שכתבו לענין מה שקונין ארנבת הבשר אגב העור כנלפענ"ד ועיין בהרא"ש פרק אזהו נשך סימן מ"א שכתב דהנותן לחבירו מעות ליקח פירות יכול ליקח כל מה שירצה וכתב הרא"ש ובהמה טמאה תמי' לי ואם נימא דאיסור תורה הוא בדברים האסורים א"כ פשיטא דלא יקח בהמה טמאה וצ"ע דבש"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ל"ח ובב"י שם לא הזכיר מדברי הרא"ש אלו וצ"ע במע"מ. אחר כמה זמנים שכתבתי זאת מצאתי בשו"ת צמח צדק סימן סמ"ך שהתיר לקנות חלב חזיר לצורך נירות ומטעם דכל שקונהו לצורך סחורה לא שייך שמא יאכל ע"ש ואף שצירף עוד כמה היתירים וכבר כתבו הפוסקים דאין לסמוך על היתר אחת שבתשובה כי אולי לא כתבו רק לסניף הנה גם כאן יש לנו כמה סניפים להתיר וגם כי כפי הנראה בתשובה זה עיקר יסודו ושאר היתירים המה סניף וע"כ נראה הדבר פשוט להתיר בנ"ד. והנה אירע שאחד תגר נכרי שלח ליהודי אחד לקנות עבורו שומן חזיר ע"ד קאמיסאהן ובא אחד לשאול איך יקנה ודעת השואל היה דיעשה הוא שליח לעכו"ם אחד שיקנה השומן חזיר ויקצוב לו איזה סך עבור זה ובזה הסכמתי להתיר לו דבאמת דעת רוב הפוסקים דאינו רק מדרבנן וכמ"ש הנוב"י וכיון שכן אינו רק דרבנן מטעם שמא יבא לאכלו וכאן היהודי אינו לוקחו כלל רק הנכרי ומכ"ש שאינו מביאו לביתו כלל וליכא שום חשש ואף אם נימא דהוא איסור תורה מכל מקום הא קי"ל אין שליחות לעכו"ם וא"כ היהודי אינו עושה שום איסור ואף דאמרו בב"מ דף ע"א דלחומרא יש שליחות כבר כתבו שם בשיטה מקובצת דדוקא ברבית אסרו זאת ולא בשאר דברים ואף לחומרא אין שליחות וכ"כ הראב"ן וכן מצאתי בכ"מ פ"א מתרומות הי"א במה שהשיג על הראב"ד משמע כן ואף דבמ"ח להפר"ח השיג ע"ז דניהו דמן התורה אין שליחות אף לחומרא מכל מקום מדרבנן יש שליחות לעכו"ם כמ"ש המ"מ פ"ה ממלוה ולוה הלכה ד'. לפענ"ד אין ראיה משם דהמ"מ הביא שם שיטת רש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא וכבר כתבתי דזה דוקא בריבית ולא בשאר דבר ומצד אמירה לעכו"ם שבות נראה לפענ"ד ג"כ דאין לאסור דמלבד כיון דעכו"ם השני מרוויח בזה הו"ל כא"ל קנה נבילות לעצמך ועיין ביו"ד סי' רצ"ז ס"ג דכל שהעכו"ם עושה להנאת עצמו שרי ואף להש"ך שם דגם בזה יש חשש מכל מקום לפענ"ד נראה דכאן לכ"ע אין חשש דדוקא בחשש לאו שייך שבות וכפי הנראה אין בכאן רק איסור לאו הבא מכלל עשה ועיין ט"ז ס"ק א' ובזה לא שייך אמירה לעכו"ם כמ"ש המ"מ דבעשה לא שייך אמירה לעכו"ם ודו"ק: (ולפענ"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בסנהדרין דדניאל הלך למצרים לגדל חזירים וקשה אם נימא דאיסור סחורה הוא מן התורה א"כ איך עבר דניאל וע"כ כיון דקנה עבור נבוכדנצר אין איסור בזה ודו"ק). והנה בגוף קושית התוי"ט מהא דאמרו בבכורות גבי עשרת חריצי חלב ודלמא לסחורה נראה לפענ"ד ליישב דלכאורה קשה טובא הא שם שלח למלחמה לשר האלף עשרת חריצי חלב והרי במלחמה אף קדלי דחזירי הותר וכמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים. אך זה אינו דזה דוקא בשלל דידהו אבל שלל דידן לא אשתרי כדאמרו בחולין דף י"ז ע"א. ולפ"ז ל"ק קושית התוי"ט דכיון דלסחורה שלח והיינו כדי שימכור לנכרי (וצ"ל הא דלנכרי שרי למכור אף דגם ב"נ מצווה על אבר מן החי אך בסנהדרין דף כ"ז יליף מאכל תאכל ולא אבמה"ח ופירש"י דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה רק לגדל וולדות וא"כ זה דוקא לאבמה"ח אבל לענין החלב אף דהוא בכלל אבמה"ח אבל כיון שעומדת לחלוב שוב אינו בכלל אכל תאכל ולא נצטוו ב"נ בכך ודו"ק) וכיון דלא חיישינן רק בעת שמוכר לאכילה וכמ"ש הש"ך סימן קי"ז ס"ק ב' וא"כ אז בעת המכירה שוב יהיה שלל עכו"ם ומותר וליחוש שמא יאכל בעוד שלא יקנה העכו"ם כולי האי פשיטא דלא חיישינן מן התורה כנלפענ"ד ע"ד הפלפול. איברא דאכתי קשה מהא דמשני שם הש"ס על קראי אחריני דמיירי בלסחורה ושם לא שייך זאת. אבל באמת הדבר נכון דבאמת לכאורה אין מקום לקושית התוי"ט דדלמא מיירי בנזדמנו דשרי וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הט"ז בשם הב"ח דאף דנזדמנו לאחד אסור לישראל אחר לקנות ולמכור לעכו"ם וא"כ ניהו דנזדמנו לאבי דוד אבל איך שלחו לשר האלף למכור לסחורה ושפיר מקשה התוסי"ט דוקא מקרא דעשרת חריצי החלב אבל שאר קראי יש לומר דמיירי בנזדמנו ודו"ק: