שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ג׳)

והנה ראיתי קושיא בשם הגאון מוה' בעריש בהגאון בעל פני יהושיע ז"ל שהקשה לשיטת הפוסקים דס"ל דאיסור סחורה הוא מן התורה מהא דאמרו בב"ק דף יו"ד טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לא"ה הו"א דלא השתא אי אית ליה טריפות בביתו יהיב לי' דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין דידיה מבעיא ומה קושיא הא לא מצי יהיב ליה טריפות ונבילות דהא אסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות ולכך כתיב והמת יהיה לו דהו"ל כנזדמנו וע"כ דאינו רק מדרבנן ובאמת שזו ראיה ברורה ודפח"ח. והנה בחידושי אמרתי ליישב קושיא זו דהנה ל"מ המזיק ודאי מצי יהיב ליה נבילות וטריפות שבביתו דהא נזדמנו לו והניזק ודאי יכול ליקח דאטו הוא רוצה ליקח הוא מוכרח ליקח בע"כ דיכול ליתן לו אפילו סובין בע"כ וע"כ לא מקרי כוון מלאכתו דהוא אינו נפרע מדעתו רק בע"כ ובזה ישבתי קושית אס"ז שם דא"ה דס"ל דבאית ליה כסף לא מצי מסלק ליה בסובין א"כ לוקי הקרא בכה"ג דאית ליה כסף ולפמ"ש א"ש דבזה יקשה היאך יכול לתנו לו הא אין עושין סחורה בנבלות וטריפות וא"ל דהו"ל נזדמנו לו דהא דעת הב"י דוקא בצייד שייך נזדמנו לו ולא באחר וכל שיש לו כסף לא מקרי נזדמנו וכעת הדבר צל"ע דעכ"פ כשנזדמן לו נבילה וטריפה בביתו זה ודאי מותר כמבואר בש"ע כאן וזה מקרא מפורש או מכור לנכרי ובפרט היכא דהתורה זכתה לו והמת יהיה לו וגם בגוף התירוץ יש לפקפק דעכ"פ הלוקח לא היה יכול לקבלו דלדידיה לא מקרי נזדמנו ושוב לא היה יכול לפרוע בדבר שאינו שוה כלום ואיכא איסור ולכך אצטריך קרא דיהיה לו ולכאורה יש לומר כיון דהעור של המת ודאי מותר א"כ זה הוה כנזדמנו לו טמאים וטהורים ביחד דודאי רשאי למכור הכל ביחד וה"נ הרי הוא נותן לו העור והבשר ביחד והו"ל כטמאים וטהורים ביחד דודאי מותר ועיין בא"ח שהביא ב"י והנה לפמ"ש הראבי' דבדבר טמא מותר לעשות סחורה דהרי האכילו בשר חזיר א"כ שפיר קאמר הש"ס לענין והמת יהיה לו דהשתא אי אית לי' טריפות בביתו מצי יהיב ליה והיינו שנטרפה ע"י ארי' וכדומה דמטמא וטמא אינו אסור להשתכר. איברא דדברי הראבי"ה תמוהים כמ"ש המרדכי והב"י דאיך יפרנס המשנה דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות ושקצים ורמשים. וליישב דבריו שלא יהיו תמוהים כ"כ צ"ל דשקצים ורמשים מיירי בשאר שקצים ורמשים שאינם משמונה שרצים והם אינם טמאים כמ"ש רבינו פ"ד מאבות הטומאות הלכה י"ד ונבילות וטריפות צ"ל כיון דכל טעמו של ראבי"ה הוא דטמא לא שייך למגזר שמא יאכל ממנו דמטמא אדם בדיל כדי שלא יטמא ולא שייך החששא כולי האי ולפ"ז נבילות וטריפות שאינו ניכר אם הוא בשר שחיטה כשירה או נבלה וטריפה א"כ אדרבא החשש יותר שיאכל איסור ויטמא והראבי"ה לא כתב רק בדבר טמא שניכר שהוא דבר טמא כמו חזיר וכדומה כנ"ל ברור ליישב דברי הראבי"ה שלא יהי' תמוהין כ"כ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב סוגיא דפסחים הנ"ל דפריך א"ה לכתחלה נמי והיינו דשם קאי על ציידי חיות ועופות שנזדמנו להם מינים טמאים ושם לא שייך איסור טמא ושפיר פריך א"ה לכתחלה נמי וע"ז משני דכתיב יהי' ואסמכוהו על הכתוב דיהי' שיהי' אסורים להשתכר בהם ויש להאריך בזה ליישב קושית המהרש"ל ומהרש"א שם ואכ"מ ובלא"ה נראה סברת ראבי"ה כיון דבעינן דבר המיוחד למאכל ומשמע ליה לראבי"ה דדוקא נבילות וטריפות דעומדין לאכילת ישראל אם לא הי' נטרפות ונתנבלות משא"כ בטמאים דגם בחיים חיותם הי' עומדין שלא לאכילת ישראל ובדיל מיניה מה"ת לחוש שמא יבא לאכלן. אך זה ליישב דברי הראבי"ה שלא יהי' תמוהין אבל לדינא דבריו נדחין מכל הפוסקים וגם יקשה מהמשנה דשקצים ורמשים דודאי לא הי' עומדין לאכילה ואפ"ה אסור וע"כ דחז"ל לא פלוג בתקנתם ובכל איסורי אכילה אסרו. ועכ"פ נראה ברור דחלב דהתירה התורה דכתיב יעשה לכל מלאכה גם חלב בהמה טמאה או חזיר וכדומה מותר וכמ"ש הא"ח והב"י תמה עליו והש"ך מילא דבריו שהכתוב בבהמה טמאה שמתה מדבר שיש בו משום נבילות וטריפות ובאמת שכן כתב הרמב"ם בהדיא פ"א מאה"ט הלכה ה' אבל זה לענין טומאה דבהמה טהורה אינו מטמא החלב משא"כ בטמאה. ובזה נראה לפרש דברי הש"ס בפסחים דף כ"ג דאמר יכול לגבוה יטמא ונדחק הפ"י מה חילוק בין הדיוט לגבוה וע"ש שכפי הנראה לא זכר שם כל הסוגיא דסוף חטאת העוף ודברי הרמב"ם האלו. ולפמ"ש אתי שפיר דלהדיוט דשייך ביה נבילה וטריפה הו"א דהתירה התורה משא"כ לגבוה דלא שייך נבילה וטריפה לגבי הקדש בדק הבית וז"ב לדעתי אבל כ"ז לענין טומאה אבל לענין איסור סחורה כיון דעל החלב לא גזרו חז"ל פשיטא דבטמא לא גזרו חז"ל ולא שייך לא פלוג. ומעתה לענין דינא כיון שכפי הנראה מדעת הפוסקים אינו רק איסור דרבנן וכ"כ הנוב"י שם שנראה כן מדעת רוב הפוסקים ואף אם נימא שהוא מן התורה דעת הט"ז והתוי"ט שהכתוב מסרו לחכמים וגם יש לנו צירוף דעת הראבי"ה שבטמא לא שייך סחורה ודעת הא"ח שבחלב טמא לא שייך סחורה ובר מכל דין הרי מבואר בש"ך ס"ק א' וב' דכל שאינו מתעסק לצורך אכילה לא גזרינן דאטו ברשיעי עסקינן וע"כ נראה שלא למחות ביד בני ישראל והנח להם. אמנם בבהכ"נ ודאי אסור להדליק כמ"ש ביו"ד סי' ק"ד בסעיף ב' בהג"ה ולפענ"ד נראה דכאן ל"מ ששים אף לדעת הט"ז דהוה מין במינו וכיון דשניהם אסורים דהרי נתערב בחלב האיסור וכבר כתב הר"ן דבשני איסורים הו"ל מין במינו ולא בטל אף לרבנן ובחידושי הארכתי בזה הרבה. שוב מצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן רצ"ב שכתב בפשיטות דאיסור סחורה בדברים אסורים הוא מן התורה ולא הרגיש כלל שיש מחלוקת בזה ודבריו צ"ע: ועיין בשו"ת פני משה ח"א סי' ג' הובא בשעה"מ בהלכות מקוואות כלל וא"ו בסופו ודבריו צ"ע ודו"ק: