שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ג׳)

עוד נראה לי דבר חדש דלפמ"ש ה"ה פי"ב משבת הלכה ב' לענין צירוף דכל שאינו מתכוין לא שייך פסיק רישא דכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אינו עושה מלאכה כלל וא"כ ממילא באינו מתכוין שתתבשל לא שייך בישול דעיקר הכוונה לחמם הבית חורף בשביל הצינה ולא שייך פסיק רישא ואף דדברי ה"ה תמוהין כמ"ש האחרונים דא"כ מה פריך בסוכה שם והא הוה פסיק רישא כיון דאינו מתכוין כ"כ בזה בחידושי לסוכה שם ועיין במג"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו שהעתיק דברי ה"ה גם לענין מיחם ועיין בדגול מרבבה שם ועכ"פ בנ"ד ע"י עכו"ם פשיטא דלא שייך בזה פסיק רישא כלל כל שאינה מתכוונת בשביל זה וכדאי ה"ה להיות סניף בפ"ר דרבנן ודו"ק. עוד נראה לי דבר חדש דכאן לא שייך פסיק רישא דהנה הרשב"א בחידושיו ס"פ האורג גבי מצא צבי נעול בתוך ביתו דמותר לנעול בעדו ובעד הצבי וכתב הש"ג ומצינו למדין דאע"ג דקיי"ל פסיק רישא אסור היינו דוקא שבאותה מעשה דעביד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו פ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ומתכוין גם לדבר היתר אז אע"ג דקעביד פ"ר ומכוין גם לו שרי ע"ש ולפ"ז כאן שהיא מסיקה לצורך הצינה דהכל חולים אצל צינה ואגב זה מתחמם התבשיל א"כ לא שייך פ"ר דמתכוין לדבר היתר. ולפ"ז היה נראה לי דבר חדש דלפ"ז היכא שמסיק בשביל החולה דמשום חולה דיש בו סכנה ודאי מותר לישראל להסיק א"כ כשהעמיד מקודם קדירה להתבשל שרי ולא מקרי פ"ר ואף דהר"ן חולק על הרשב"א הנ"ל אמנם גם לחלוקו של הש"ג בשם הריא"ז דהיכא דמשכחת הדבר שיעשה בהיתר אף דעושה לא מקרי פ"ר וכמו שהאריך הרב בעל מרכבת המשנה בה"ש פ"א באורך א"כ כאן כיון דאפשר להתחמם שלא יהיה בישול גמור וגם אפשר לסלקו קודם שתתבשל מן הבית חורף שפיר מותר כנ"ל. והנה במ"ש למעלה הלא מראש בדברי רבינו באחד נותן את העצים ואחד נותן את האור דבש"ס אמרו דבאייתי אור מעיקרא כלם חייבין אחר זמן רב שכתבתי זאת בלמדי מס' ב"ק הוה קשה לי בהא דאמרו בב"ק דף נ"ט ע"ב אחד מביא את האור ואחד את העצים המביא את העצים חייב אחד מביא את העצים ואחד מביא את האור המביא את האור חייב וכן קי"ל וקשה בשלמא באייתי אור לבסוף פטור המביא עצים דהוא הוא דעביד מעשה כדאמרו שם אבל באחד מביא את האור מהראוי שיתחייב גם המביא האור כדאמרו שם דבאייתי אור מעיקרא כלם חייבים וצ"ל דלפי מה דאמר ר"א בב"ק שם דף ס' לענין זורה ורוח מסייעתו דוקא בשבת דהו"ל מלאכת מחשבת משא"כ הכא דגרמא פטור וא"כ גם כאן אינו רק גרמא בעלמא אותו שהביא את האור. ובזה אומר אני מה שהאריך הכ"מ בפ"ד מנ"מ ובב"י סי' תי"ח דלא קי"ל כר"א לפמ"ש מוכרחין אנו לחלק כסברת ר"א וגם על מ"ש בש"ך סי' תי"ח ס"ק ד' דלכך כתב רבינו סתם ולא חילק משום דאזיל לשיטתו דאף בגרמא חייב א"כ יקשה למה לא חייב המביא האור וצ"ע ועיין בשו"ת תורת השלמים להמנחת יעקב בסופו סימן י"ג מ"ש בזה וע"כ דבר זה צ"ע. ובמה שהבאתי למעלה דברי הרשב"א בפ' ר"א דאורג דאם נתכווין לנעול את ביתו ולשמור את הצבי דמותר שהביא מהירושלמי בתינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות מחילה של דגים עמו דמותר והר"ן נחלק עליו וכתב דל"ד לשם דשם פ"נ הוא ואף דעושה דבר רשות עם פ"נ של זה מותר כדי שלא ימנע מלהתעסק במלאכת מצוה ופ"נ משא"כ בזה ששניהם רשות והוה פסיק רישא דניחא לי' דחייב אני תמה מאד על שני מאורות הגדולים הרשב"א והר"ן ז"ל דלמה לא הביאו הא דמבואר במנחות דף ס"ד שמע שטבע תינוק ופירש מצודה לעלות דגים והעלה דגים ותינוק דחייב לרבא ולרבה פטור הרי דלרבה פטור ואפילו תימא דשאני התם כיון דשמע מהתינוק אמרינן דדעתו אתינוק וכדמפרש שם אכתי קשה מהא דאמרו דאם פירש להעלות דגים והעלה הדגים ותינוק דרבה אומר פטור ומטעם דזיל בתר מעשיו הרי התם דלא נתכוין לדבר מצוה כלל דהוא נתכוין רק לדגים ואפ"ה כל שבמעשיו נזדמן לו דבר שרשאי ומצוה עליו פטור מכ"ש כאן דהוא מתכוין לנעול ביתו מה בכך דנועל הצבי ג"כ מ"מ לפענ"ד הא עדיפא מהך דהעלה דגים ותינוק דשם הפרישת מצודה הי' לאיסור וכאן המחשבה והמעשה הם בהיתר דנעילת ביתו מותר ומה שע"י ננעל גם הצבי פשיטא דבין אם אזלינן בתר מחשבה בין בתר מעשה בשניהם פטור וצע"ג: