שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ג׳

בהא דיש נוהגין להניח ביום השבת קדרות צוננות על בית החורף קודם שתסיק השפחה נכרית אם אריך לעשות כן או לא. הנה בש"ע סימן רנ"ג מבואר בהגהת רמ"א דשרי ומקורו מדברי תה"ד סי' ס"ו. והנה טרם יהיה כל שיח אומר במ"ש התה"ד שם דאם הישראל היה עושה כן וישראל אחד הי' מסיק היה הישראל ראשון עושה איסור דרבנן דאחד מביא העצים ואחד מביא אור פטור אבל אסור. והנה דברי רבינו פ"ט משבת ה"ד נאחזים בסבך ועיין כ"מ שם בשם הר"י בי רב מ"ש בזה ובלח"מ. ולפענ"ד נראה ליישב דברי רבינו דהנה מקודם צריך ביאור מדוע באם נתן אור קודם כלם חייבים והא הוה שנים שעשאוהו דפטורין וכמ"ש רבינו בפ"א משבת ה"ט ונתקשיתי בזה בראשית ההשקפה ומצאתי בקרית ספר להמבי"ט שכתב דלכך חייב דמיירי שעשו בב"א ובב"א לא הי' אדם יכול לעשות הכל וא"כ כל שא"י שתיהן לעשות כל אחד בפני עצמו כל המעשה בכה"ג חייב וזה דחוק מאוד דאמאי לא יכול לעשות כל אחד כל המעשים אף שיעשם זא"ז מכל מקום מקרי יכול לעשות ולפענ"ד נראה בפשיטות דע"כ לא פטרינן בשנים שעשו רק שעשו שתיהן מעשה אחת כדצייר רבינו שכתבו בקולמוס אחד אבל כאן כל אחד עושה פעולה חלוקה שזה מביא עצים וזה תבלין וזה קדירה וכלם ביחד ענין בישול הוא אבל אינם עושים מעשה אחת ובכה"ג לא מקרי שנים שעשו וז"ש רבינו שכל העושה דבר מצרכי בישול הר"ז מבשל והיינו שכל אחד עושה פעולה אחרת ועניני בישול וז"ב מאוד. ולפ"ז כלם חייבים משום בישול אבל בסיפא דהביא האור אח"כ וא"כ קודם שהביא האור לא שייך פעולות חלוקות שדוקא כל שכבר יש אור שייך בענין הבישול פעולות חלוקות אבל כל שליכא עדן האור לא שייך בישול ולכך אינם חייבים רק האחרונים משום מבשל דהוה פעולות חלוקות בענין בישול ובזה מיושב קושית הלח"מ דלמה לא חייב משום מבעיר. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין מבעיר הו"ל שנים שעשאוהו. ובזה ניחא מה דאינו חייב אותו שמביא את האור. ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה שנים שעשאוהו כמ"ש וע"כ דמה שנתן את האור היא מלאכה בפני עצמה כמ"ש רש"י בביצה דף ל"ד דחייב משום מבעיר שע"י הולכתו מבעירה ע"ש וא"כ עשה המלאכה בפ"ע וגם ברישא אינו בכלל שרבינו לא חשב רק מה שחייבים כלם משום בישול אף דהוה לכאורה שנים שעשאוהו אבל המביא האור שהוא בכלל מבעיר ועשהו בפ"ע זה לא חשוב ופשיטא שחייב וה"ה בסיפא לא חשוב רבינו רק מה שחייבים השנים האחרונים משום בישול אבל מה שחייב המביא האור משום מבעיר זה לא חשוב בכלל וזה ברור כשמש. ומה שאמרו בש"ס שם דהאחרון חייב כשמביא לבסוף היינו רק המביא אור בלבד דכ"ז שאין אור הוו כלהו שנים שעשאוהו דכ"ז שאין אור לא שייך פעולות חלוקות בבישול וכמ"ש ורבינו שהביא ע"פ התוספתא שמביא האור באמצע חשוב רבותא דשנים האחרונים חייבים משום בישול וז"ב והוא נקודה נפלאה לדעתי בכוונת רבינו. ובזה מיושב מה שדקדק הר"י בי רב בכ"מ שם שברישא נקט רבינו אחד נותן ואחד נותן ובסיפא נקט ובא אחר ולפמ"ש אתי שפיר דרבותא נקט בכל אחת דברישא אף שעשאוהו כלם בב"א כדמורה לשון אחד נותן כמ"ש הר"י בירב שם מכל מקום לא הוה שנים שעשאוהו כיון דישנו פעולות חלוקות בענין הבישול ובסיפא נקיט רבותא דאף שעשאוהו בזאח"ז כל שלא הי' עדן אור הוה שנים שעשאוהו ומ"ש הראב"ד להקשות על מ"ש רבינו בשופת את הקדירה דבש"ס מוקי לה בקדירה חדשה ומשום ליבון רעפים וה"ה לא השיב בזה ועיין בלח"מ פ"ג מיו"ט הי"א מ"ש בזה לפענ"ד ל"ק דזה דוקא בקדירה ריקנית אבל במליאה תבשיל בודאי הוה כמו נתן מים בקדירה וכ"כ התה"ד בהדיא והא דפריך בש"ס ביצה שם שופת הקדירה מה קעביד ולא מוקי לה במלאה תבשיל צ"ל דהש"ס שם לפי מה דמביא לשון הברייתא לא נזכר שם דמלאה בשר וא"כ מה נ"מ בשפיתתה ושפיר פריך והוצרך לאוקמא בקדירה חדשה אבל רבינו שהביא התוספתא ומוזכר ביש בשר ותבלין בתוכה שפיר צריך שפיתה ולכך לא הזכיר רבינו קדרה קדשה דוקא ודו"ק כי דברי רבינו נפלאים מאד. ומעתה אחרי הודיענו ד' את כל זאת מעתה נבא לענין דינא הנה אחר שביארנו דאין כאן רק שבות א"כ ממילא כשעכו"ם מסיק אח"כ הוה שבות דשבות ובאמת מותר כיון שזה מחשב קצת מצוה ועונג שבת שלא יאכלו מאכלים קרים ועיין בסי' ש"ז דבמקצת חולי יש להתיר או לצורך רב וכאן ג"כ איכא קצת חולי ועכ"פ צורך רב יש כאן ועונג שבת ואדרבא היה נראה לפענ"ד דיש להתיר יותר ע"י שהישראל יניח מקודם על בית החורף דאז כשיסיק העכו"ם אח"כ אז אם הי' הישראל מסיק הי' שנים שעשאוהו וכמ"ש וגם לפי פשטת לשון רבינו דוקא כשעשו בב"א הוא דחייבין כולם אבל בשלא בב"א פטור וכמ"ש הכ"מ בשם ר"י בר רב ז"ל א"כ בכה"ג הוא שבות דשבות אבל כשהעכו"ם יעשה זאת הוה רק חד שבות דאם היה הישראל עושה כלו הי' חייב אבל מה אעשה שהתה"ד ואא"ז הרמ"א ז"ל אסרו ע"י ישראל מסתפינא מגחלתם וע"כ נראה דמכל מקום יש לעשות ע"י עכו"ם משום דע"י ישראל ניהו דהוה שבות דשבות עכ"פ נראה כמתכוונת שהעכו"ם יחמם אח"כ ויודעת שתהיה כן ונראה כמתכוונת שיתבשל אח"כ והוה כמסייע לזה וכמ"ש התה"ד עוד ראי' מהמרדכי אבל ע"י עכו"ם שרי והמ"א שהעתיק הטעם ראשון של התה"ד לא כוון יפה לפענ"ד. ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש התה"ד כיון דעיקר הכוונה לחמם בית החורף אף שהוה פ"ר לענין החמין מכל מקום פ"ר דרבנן שרי וכ"כ בסי' ס"ד והמג"א סי' שי"ד האריך לתמוה עליו וגם הגאון מהראו"ו ז"ל בביאורי' לש"ע או"ח סי' רנ"ג תמה על התה"ד דזה דוקא בלא ניחא לי' אבל בניחא ליה אסור משום פ"ר והוה דאורייתא והביא משבת ק"ג וקל"ג וכוונתו להא דעביד בארעא דחברי' ולענין מילה בעביד אחר ובאמת שלפענ"ד משם יש לדחות דשם הוה איסורי תורה משא"כ כאן דהוה איסורי דרבנן אך ראית המג"א משי"ו ס"ד גבי צידת דבורים אף שאין במינם ניצוד היא ראיה ברורה ועיין בסי' שי"ו ס"ק ט' במ"א שם והאחרונים תמהו דהא בסוכה דף ל"ג פריך והא פסיק רישא הוא אף דשם אינו רק דמחזי כמתקן מנא ואינו רק איסור דרבנן וכן הקשה השעה"מ פכ"ה משבת ע"ש שהביא עוד ראיות. ולפענ"ד נראה דאין מכל אלה ראיה משני טעמים דבאמת גם התה"ד סובר דפ"ר בדרבנן אסור אך היינו דוקא דניחא לי' אבל כאן ובסימן ס"ד הוה פ"ר דלא ניחא צי' ובסי' ס"ד הדבר ברור דלא ניחא לי' דמה איכפת לי' אי יוסיף הנקב או לא יוסיף ואדרבא אינו רוצה שיתקלקל הכותל יותר והוא א"צ רק שיוציא הסכין משם וגם כאן אטו היא מכוונת שיתחמם כ"כ עד שיהיה בישול ממש ומה איכפת לה בזה וגם מה לה בזה היא עושית מה שצוה עליה הבעה"ב וגם הוא אינו רוצה רק בחימום קצת שלא יהיה קר אבל לא בישול ממש וא"כ הוה פ"ר דלא ניחא לי' ובכה"ג בודאי שרי דהרי אף בדאורייתא דעת הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' מותר ואף שהתוס' והרא"ש חלקו עליו ועיין לקמן סי' ש"ך אבל עכ"פ בדרבנן בכה"ג בודאי מותר. ובלא"ה נראה דע"כ לא אסור פסיק רישא דלא ניחא לי' רק בישראל דמכל מקום עושה מלאכה בשבת וע"כ נעשית המלאכה והתורה צותה שישבות מעשות אבל כשעושה ע"י עכו"ם הא עיקר המלאכה לא איכפת לן דאינו מתכוין שרי ורק דהוה פ"ר וכיון שכן ע"י עכו"ם ודאי שרי דגוף המלאכה אין בה איסור שא"מ ומכל מקום גופו שובת ואף דבדאורייתא מכל מקום אסור דמכל מקום נעשית המלאכה ע"י צויי' וחז"ל אסרו אמירה לנכרי אבל בכה"ג דהוה פ"ר פשיטא דשרי ע"י נכרי ועכ"פ קושית הגאון ודאי מיושב שהקשה דהוה פ"ר דניחא לי' ואסור. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דגוף המלאכה לא אכפת לן ורק מה שניחא לי' וזה ודאי אינ' עושה בידים ומכל מקום שובת ובפרט דלא אסרה תורה רק דיבור ע"י עכו"ם כמ"ש רש"י מטעם ודבר דבר וכיון דהרהור שרי ועיין בתוס' שבת בהקדמה להלכות שבת סי' רמ"ג וא"כ מה דניחא לי' לא עדיף מהרהור וז"ב לפענ"ד ואף אם נימא דגם הרהור מה שיעשה בשבת אסור כמ"ש בתשובה אחרת מכל מקום כאן שבעת שהעכו"ם מניח עוד לא עשה איסור רק שאח"כ נתחמם בכה"ג ודאי מותר ודו"ק: