שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ז׳)

שוב ראיתי בר"ה גבי תקיעת שופר דממעט סמוך לו ונראה עמו והקשה בט"א בר"ה שם ובמגילה דף ג' דמ"ש דשם ממעט סמוך או שנראה ולענין מגילה מרבינן. ובאמת לפמ"ש דמשום לא תתגודדו אתיאן עלה א"כ בתקיעת שופר בשבת דאינו מוכח דדלמא לית להו שופר או שכבר תקעו לא שייך לא תתגודדו כמו במלאכה ועיין שם בט"א שכתב קצת כעין זה ונהניתי עד מאד שבהשקפה ראשונה אמרתי ת"ל סברא זו אבל לא ביאר הדבר דמשום ל"ת שייך בזה ולפמ"ש יש מקום לחלק בין כפר לעיר וכמ"ש. אבל פשטת הלשון משמע דאף עיר הסמוך נדון ככרך וכ"כ במאירי בפירוש וצ"ע בזה. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו במגלה דף י"ט מכדי כתיב היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות למה לי הא קמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז. והיא תימה לפמ"ש הרמב"ן דמה שנחלקו הפרזים והמוקפין הוא משום שהפרזים הי' בסכנה כיון דמדלי ויכולים האויבים לבא עליהם ולכך כתיב ע"כ היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות לפי שהפרזים היו מרגישים בעצמם הנס שנעשה להם ועשו מעצמם משתה ויו"ט ע"ש ובר"ן ריש פ"ק דמגלה ולפ"ז מוכרח לכתוב היושבים בערי הפרזות משום שסתם יהודים הפרזים כל דלא ישבו בעת ההיא בפרזות הי' בטוחים ולא הי' סכנתם נגלה כ"כ. אך נראה דזה גופא כוונת הש"ס כיון דעיקר הכוונה לפי שישבו בערי הפרזות א"כ כיון שבעת הנס אף מי שהי' מוקף רק שהי' פרוז בן יומו שעבר שם בעת ההיא הי' באותה סכנה ונעשה לו נס לכך כל פרוז דאנו דנין אחר עיקר הענין של פרוז ומוקף לא אמרי שם פרוז ומוקף דאין נ"מ במה שהוא מעיר זאת או זאת רק שלהפרזים נעשה הנס בי"ד והמוקפים דלא הרגישו כ"כ א"כ מה נ"מ אם הוא מוקף כל שהיה פרוז בן יומו באותו הזמן וע"ז הזמן עושין הפורים ולכך גם פרוז בן יומו קרוי פרוז וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה בטורי אבן שם דבב"ב דף ח' אמרו דיושב העיר לא נקרא רק מי שיושב שלשים יום ולמה כאן פרוז בן יומו קרוי יושב פרזות והניח בקושיא והיא באמת תימה. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר אנו דנין על תכלית כוונת הפרזים שהוא לפי שמי שיושב בפרזים היה הנס גדול וא"כ אף פרוז בן יומו קרוי פרוז ולכך גם מוקף בן יומו קרוי מוקף דמה נ"מ במה שהוא באמת פרוז הא מכל מקום לא הי' בסכנה כיון שהיה בעת המלחמה בעיר מוקף חומה וז"ב מאד מאד. ובזה מיושב היטב מה שנדחק הרא"ש דמה סברא היא זו דמוקף בן יומו קרוי מוקף דהרי לא התחיל עדיין חיוב מקומו ובמה יתחייב לקרות כמוקפין ולכך כתב שרש"י לא רצה לפרש דברי רבא על בן עיר שהלך לכרך וגם במ"ש מוקף בן יומו אינו דומה לפרוז בן יומו דשם הוה כאנשי עירו וכאן הפירוש שאיבד יום אנשי מקומו ועיין בב"י סי' תרפ"ח. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם הוא דאזלינן בתר שעת הנס ואם היה בעת ההוא בעיר פרזי או במוקף א"כ הי' הנס משתנה לפי הזמן ולכך נתחייב באותו המקום לעשות הנס וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז סי' תרפ"ח ס"ק וא"ו דדוקא במקצת יום י"ד הא כל שנתעכב בליל י"ד ג"כ כבר נתחייב בקריאתו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר אנו דנין על זמן הנס ואז עיקר תלוי ביומא דעיקר מצותו ביום משום דהנס היה ביום ועיין מג"א ריש סימן תרפ"ז ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין בפ"י שנדחק לדעת רש"י דמנא יליף מוקפים מפרזים ולפמ"ש אהי שפיר ודו"ק. והנה זמן רב אחר שכתבתי כ"ז שלח לי הרב אבד"ק. וויען ספר חקר הלכה מזקנו הגאון בעל אור חדש שנדפס מחדש למען יהי' לי למנה והנה השקפתי בו ומצאתי בדף כ"ג מהספר שהאריך בהא דאמרו ביבמות אמינא לך איסורא דארשב"א אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואת אמרת לי מנהגא וע"ז הקשה דהרי לפמ"ש התוס' והר"ן ליישב מבני כפרים זה אינו מעלה ארוכה לשיטת רש"י ריש מגלה שכתב שבני הכפרים קוראין בעיר ואחד מבני עיר מקרה אותם וע"כ צריך לומר כמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דמבני הכפרים אין שאלה דקל הוא שהקלו חכמים ומצי לקרוא גם בי"ד לא שייך לא תתגודדו ורק מבני י"ד וט"ו דאסור להם לקרוא זה בזה הוה הקושיא א"כ מה פריך מרשב"א דזה קאי על זמנים של י"א י"ב וזה אינו קשה כלל והי' לו להביא מזמנו של זה לא כזמנו של זה והאריך הרבה וכמעט שהניח בקושיא והוא באמת הרגש עצום. ולפענ"ד נראה דבאמת ת"ל גם אני הרגשתי למעלה כעין זה. אמנם נראה דהנה ראיתי בספר אחד שהקשה בהא דפריך ריש מגלה אי ס"ד דכנה"ג תקנו היאך אתו רבנן ועקרו דמה קושיא הא התוס' כתבו במגלה דף ה' דרבי עקר לט"ב אף דא"י לבטל דברי ב"ד היינו לעקרו לגמרי אבל כאן עקר מתשיעי לעשירי כדאמר התם אילו הוינא התם הוה קבענא בעשירי ומשמע דהיכא דעוקר מזמן לזמן מצי לבטל דברי ב"ד שקדמוהו א"כ ה"ה במגלה. אך לפענ"ד ל"ק דבאמת כל דאין סמך כלל לאותו זמן שרוצה לקבוע פשיטא דמקרי עקירה דמ"ש שעוקר מזמן לזמן או שעוקר לגמרי אבל שם שבאמת מהראוי לקבעו בעשירי כדאמר ר"י וא"כ בכה"ג יש כח ביד אחרון לעקור ולקבוע על עשירי דאינו עוקר הדבר דבאמת ראוי היה מתחלה לקבע כן וז"ב ולפ"ז בס"ד דש"ס דלא היה כאן רמז על זמן די"א וי"ב א"כ שפיר מקשה דאיך יכול לבטל דמה נ"מ שעוקר לזמן או שעוקר לגמרי אבל שם שבאמת מהראוי לקבעו בעשירי כדאמר ר"י וא"כ בכה"ג יש כח ביד אחרון לעקר ולקבוע על עשירי דאינו עוקר הדבר דבאמת ראוי היה מתחלה לקבע כן ביד אחרון לעקר ולקבוע דכל שאינו עושה בזמנו אין כאן זכר להנס שנעשה באותו זמן וז"ב ומעתה לפי מה דחידש רשב"א דרמז זמן גם לי"א וי"ב א"כ כל שיש רמז עכ"פ שיכול להיות באותו זמן ג"כ א"כ שוב ניהו דלכתחיל' ראוי לעשות בי"ד וט"ו דהוא הזמן שנעשה הזמן מכל מקום יש כח ביד חז"ל לעקור משום תקנת הכרכים שיספקו מים ומזון. ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא כיון דלמדו מקרא דזמנים הרבה תקנו א"כ למה לי טעם דהקלו חז"ל ביום הכנסה כדי שיספקו מים ומזון ולפמ"ש אתי שפיר דכל שיש טעם יש כח בידם לעקור מזמן לזמן. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא דכיון דזמנים הרבה תקנו חכמים א"כ למה בי"ד וט"ו זמנו של זה לא כזמנו של זה ואסור לקרות של זה בזה ובי"א וי"ב יכולים לקרות בני הכפרים בי"ד כמ"ש הרשב"א וכל הפוסקים והוא דומיא דתקנו חז"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דזה יכולת ביד חז"ל לעקור וז"ב. ולפ"ז שפיר מקשה בש"ס מרשב"א דבאמת כיון דאמר זמנים הרבה תקנו א"כ כל דחז"ל לא תקנו משום כדי שיספיקו וטרם שהיתה התקנה הלז שוב גם בני הכפרים היו אסורים לשנות מזמן שתקנו להם וא"כ שוב הוה אסורים דזמניהם דומיא דזמנם. ובזה ניחא הא דכתב הרשב"א דאלו רצו בני הכפרים לקרות בי"ד שפיר דמי וקשה הא הוה דומיא דזמנם של בני י"ד בט"ו דאסורין של זה בזה ומ"ש הני ולפמ"ש בזה באמת בטלו חז"ל התקנה מפני שמספיקים אבל אם רוצים הדרא לתקנה קמייתא. ובזה נראה לפענ"ד פרפרת נאה בהא דפריך ריש מגילה מנ"ל כדבעינן למימר לקמן חכמים הקלו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון והקשו בפ"י ובחקר הלכה שם דלמה תפסו כס"ד דמגילה דף ה' ולא הקילו כפי המסקנא מפני שמספקין ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהנה הנ"מ שבין כדי שיספיקו או משום שמספקין נראה לפענ"ד דהוא לפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' י"ד דהא דכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו היינו דוקא היכא שנתקנו לטובתו אבל אם נתקנו לטובתו של אחר לא א"כ אם היה התקנה לטובת בני הכרכין כדס"ד שוב לא יוכלו בני הכפרים לשנות לי"ד דלא לטובת בני הכפרים נתקנה אבל אם לטובתם נתקנה מפני שמספיקין יכולין לשנות ולפ"ז לפמ"ש הרשב"א דלכך לא שייך לא תתגודדו בבני הכפרים משום שיכולין לקרות בי"ד וא"כ אם לא נתקנה לטובתם רק לטובת בני הכרכין שוב שייך לא תתגודדו וע"כ דמעיקר התקנה היה כן וא"כ זה שפריך מנ"ל כדבעינן למימר לקמן. ובאמת שהיא תמה דמה זו תימה אטו אם לא ידע הברייתא לאו גברא רבה הוא וגם אכתי שייך מנ"ל ועפ"י ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ הוה מקרא דאל"כ לא יכלו לתקן הא הוה לא תתגודדו ולכך נקט כדס"ד וע"ז אמר דמ"מ הקושיא דע"כ הם בעצמם תקנו כן דאל"כ לא יכלו לבטל וא"כ מנ"ל וע"ז אמר דזמנים הרבה תקנו ודו"ק היטב כי ברור הוא לפענ"ד ונעים ונחמד ת"ל: ולכאורה צריך ביאור גוף הקושיא דאיך שייך בזה לא תתגודדו דהא המגלה נקראת בשביל שהיה הנס לזכר הנס א"כ כל אחד עושה פורים ביום שהיה בו נס ומה לא תתגודדו שייך בזה ואטו אם יקרה נס לאיזה אנשים בחדש זה ולאחרים בחדש אחר אטו יהיה שייך לא תתגודדו ומה נ"מ בין חדש או בימים הא כל אחד עושה נס בזמנו והוא לכאורה תימה. אמנם נראה דלפמ"ש הרמב"ן ובר"ן דהמוקפין לא רצו לעשות פורים כלל דהי' סוברים כיון דהמוקפין לא הי' להם נס כ"כ עד לאחר כמה שנים שהאיר הקב"ה עיניהם ועשו פורים וכמ"ש באורך בר"ן ריש פ"ק דמגלה ובחידושי אמרתי דהכוונה שתחלה תלוי בזרוע בשר ולא הבינו הנס והאיר הקב"ה עיניהם שהי' ע"פ נס יוצא מן גדר הטבע וא"כ שוב שייך לא תתגודדו דהא הפורים כבר נעשה ונתקבל וא"כ שוב למה ישנו הפורים. ומיהו עדן יש לומר כיון דהבינו אח"כ שצריכין לעשות פורים א"כ עשו ביום נוחם מאויביהם וא"כ לא שייך לא תתגודדו. אך נראה דהדבר נכון דכיון דחכמים תקנו זמנים הרבה והיינו אף קודם י"ד וא"כ כיון שהמוקפין לא הרגישו בנס כלל עד אחר שהאיר ד' עיניהם עכ"פ שוב הי' יכולין לעשות ביום י"ד דניהו דהנס שייך באותו זמן מידי דהוה אפרזים עצמם שיכולין לשנות על המוקדם מכ"ש בני מוקפין שבאמת לא היה הנס כ"כ חזק וא"כ שוב שייך לא תתגודדו וזה דפריך הש"ס אמינא לך אנא אסורא דאמר רשב"א זמנים הרבה תקנו להם חכמים וא"כ ניהו דמבני הכפרים ליכא קושיא כמ"ש הרשב"א מ"מ מהמוקפין קשה דלא שייך לא תתגודדו בזה כיון דחז"ל הקדימו הזמן בכוונה בפרזים מכ"ש שהמוקפין יכולין לעשות בי"ד ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד בישוב קושית חקר הלכה הנ"ל. ודרך אגב ארשום מה שנתחדש לי בשנת כת"ר בר"ח טבת במ"ש המג"א בסי' תצ"ג בסופו וז"ל אמרינן בעירובין דף י' שר"ע נהג ב' עישורין כב"ש וכב"ה ומקשה הא הוה תרי חומרי דסתרי אהדדי ומשני ר"ע גמרי' אסתפיק לי' שלא היה יודע איך ס"ל לב"ה וכ"כ התוס' ביבמות דף ט"ו ודבריו מה שהביא מהתוס' ביבמות צ"ע דמה מייתי מתוס' הא הוא ש"ס מפורש בעירובין ואדרבא דברי התוס' לכאורה תמוהים שציינו על גמרי' אסתפק ליה וכתבו דהול"ל ולטעמיך היאך עביד כחומרי דמר ולכאורה מה קושיא דהא מספקא לי' איך ס"ל לב"ה וצ"ל דהתוס' כתבו דבס"ד דהש"ס ס"ל דעשו כב"ש הומ"ל ולטעמיך ובאמת שצ"ע למה ציינו על התירוץ ולא על הקושיא של הש"ס ועכ"פ התוס' לא חדשו דבר והן הן דברי הש"ס וא"כ מה הביא המג"א מהתוס' ביבמות וטפי היה לו להביא דברי התוס' בר"ה דף י"ד שכתבו בד"ה הכסיל אפילו יודע הלכה כמאן ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנויי דר"ע מספקא לי' הלכה כמאן דמסתמא היה יודע דהלכה כב"ה: