שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ח (ג׳)

והנה לכאורה בבן עיר שהלך לכרך היה נראה לי דשייך בזה חומרי המקום שיצא משם ולא שייך בזה דאם הי' קובע דירתן באותו מקום הי' אסור לשנות כיון דבי"ד היא עיקר הקריאה לרוב עולם ואף אם קרא מתחלת חדש יצא בדיעבד כמבואר בירושלמי מכ"ש בי"ד ועיין בסי' תרפ"ח ובאחרונים וא"כ שפיר שייך חומר המקום שיצא משם אלא שכיון שאין דעתו לחזור בליל י"ד נעשה מוקף בן יומו ויש לו דין מוקף כיון דלכתחלה בודאי מוקף צריך לקרות בליל ט"ו לא שייך בזה חומרי המקום שיצא משם וז"ב ובזה נ"ל לפרש דברי הירושלמי על המשנה הלז דאמר ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך שזמנו מוקדם אר"י לית' כאן בן עיר שהלך לכרך ותני דבי ר"י כן בן כרך שהלך לעיר אר"י אף כאן בעתיד להשתקע עמהן והוא משולל ביאור ולפמ"ש א"ש כמין חומר דהוא מקשה קושייתי דבשלמא בן כרך שפיר אם אין עתיד לחזור נעשה בן פרזי דזמנו מוקדם ואף אם קרא בתחלת חדש יצא מכ"ש בי"ד א"כ לא שייך חומר המקום שיצא משם כסברת אא"ז הח"ץ ז"ל אבל בן עיר שהלך לכרך כיון שזמנו מוקדם והירושלמי לא ס"ל עדיין אותה סברא דבב"י תלוי כמ"ש בק"ע שם וא"כ שייך כאן חומר המקום שיצא משם וע"ז אמר דבאמת סמי מכאן בן עיר וע"ז אמר דתני דבי ר"י כן בן כרך שהלך לעיר והיינו דלא שנו במשנתינו רק אותו בבא בלחוד ולא בן עיר וע"ז אמר ר"י אף כאן בעתיד להשתקע והיינו דעתיד לחזור למקומו ואין עתיד הכוונה אם דעתו להשתקע או לא ואם דעתו להשתקע תו פקע מאליו חובת מקומו וז"ב והמעיין בירושלמי ימצא נחת עפ"י פירושי ודו"ק. עכ"פ מכאן ראיה לשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל ודו"ק. ובאמת שלפענ"ד נראה דהא דבאין דעתו לחזור בליל י"ד דעושה כמנהג המקום שהלך לשם דפירשו בש"ס הטעם משום דפרוז בן יומו קרוי פרוז הי' נראה לפענ"ד דבאמת עיקר הטעם כיון דקי"ל דאם הולך ממקום למקום אף ממקום שמחמירין למקום שמקילין דעושה כמנהג המקום שהוא שם כעת משום שאסור לשנות בפרהסיא מפני המחלוקת וכיון דאנן קי"ל דלכתחילה אף בזמנה בי"ד בעשרה כמ"ש בסי' תר"ץ סי"ח וא"כ כיון שצריך לקרות בפרהסיא יהיה מחלוקת ולכך סמכו ע"ז דכשהוא עמהן ביום ט"ו או להיפך ביום י"ד דלא ישנה מפני המחלוקת ועשוהו כמוקף או כפרזי. ובזה י"ל טעמו של רש"י דלכך בבן עיר שהלך לכרך ודעתו לחזור בי"ד שאינו קורא בט"ו משום דאם יבא למקומו ויקרא במקומו בט"ו ואז בודאי צריך עשרה ואז שם יהיה מחלוקת והוא באמת בן י"ד ולכך דוקא בן כרך שהלך לעיר דאז כיון שכבר קרא בעיר מה שלא יקרא בט"ו לא יהי' בפרהסיא ומי יודע אם קורא או לאו ול"ש כאן מחלוקת וז"ב ודו"ק. ובמ"ש יתיישב היטב דברי רש"י בתענית דף י"ח ע"ב בהא דאמר בני חמיסר וקרי לי' בארביסר ופירש"י דמיירי בבן כרך שהלך לעיר ופרוז בן יומו קרי פרוז והדבר תמוה דא"כ פשיטא דאסור בהספד ותענית דהוה דינו כפרוז ועוד דגם בפרזים משכחת לה להיפך ועוד קושיות רבות וכבר תמה בזה הטורי אבן בריש מגלה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין סברא כלל שיהיה נעשה פרוז בשביל שהוא שם יום אחד ורק דכיון דהוא שם ואסור לשנות מפני המחלוקת אסמכוהו אקרא דפרוז בן יומו ולפ"ז לכך הו"א דלענין הספד ותענית בודאי מותר דזה לא שייך מפני המחלוקת ומעתה בבן עיר שהלך לכרך ויהיה שם ביום ט"ו לפי פירש"י וכיון שלא קרא המגילה בי"ד תו בט"ו פשיטא שאסור בהספד ותענית אבל להיפך הא באמת ביום ט"ו יהיה בביתו ויהיה קורא המגילה והוא יו"ט שלו רק שבי"ד מוכרח לקרות עם בני עיר כדי שלא ישנה בזה שפיר הוא דמותר בהספד ותענית דלענין זה לא שייך דאסור לשנות מפני המחלוקת ודו"ק היטב: