שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ו (ג׳)

והנה לכאורה קשה לי על המהרי"ל דאיך אפשר לאוקמא בשבת דא"כ היאך היו יכול לדלות תיבותא ולחוץ הא בעינן שיבטלה שם דבלא"ה עדיין ל"מ ואינו חוצץ בפני הטומאה ובשבת אסור לבטל דהו"ל כבונה אבל באמת ל"ק דכבר הוכיחו התוס' בב"ב דף י"ט ד"ה הוא ובשבת דף מ"ג ע"ב ד"ה ואין דהך דמגילה ע"כ לא מיירי בבטלו אתי שפיר ודו"ק איברא דגוף דברי התוס' שכתבו דע"כ הך דפקקו בטפיח לא מיירי בביטלו דא"כ הו"ל כבונה היה מקום ליישב לפמ"ש רש"י הובא בתוס' בשבת דף י"ד ד"ה ור"ש דמשאצ"ל מקרי כשברצונו שלא יבא הדבר ואינו עושה רק לסלק הנזק א"כ שם קודם שמת המת לא היה חפץ שימות ופשיטא דהוה משאצ"ל דאינו רק דרבנן ולא גזרי משום דמחזי כבונה וגם לשיטת התוס' היה מקום לומר דמקרי משאצ"ל ודו"ק שם בתוס'. ובזה היה מקום ליישב דלכך הוה דוקא קודם שימות דאל"כ הו"ל בונה והי' מקרי משאצ"ל דאחר המיתה צריך להדבר ומיהו גם לאחר מיתה אפשר דמקרי משאצ"ל ל"מ לשיטת התוס' דאינו חפץ מחמת אותו דבר מעצמו וגם לשיטת רש"י אינו רק לסלק הנזק שלא יטמאו כליו ודו"ק היטב. עכ"פ ממ"ש נתבאר כדברי הש"ך דבכה"ג הוה טומאה מדרבנן ול"ח מתקן ומן האמור אני תמה על מ"ש המ"א סי' שכ"א שפלפל אם מותר להדיח בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה דחשוב תיקון וקשה הא אינו רק מדרבנן האיסור ול"ח תיקון וגם הא יוכל לאכול צלי וא"כ אף לה"ה מהראוי שיהיה מותר. ומצאתי בישוע"י לדו"ז ז"ל שהעיר בזה בכללות דבריו אך לפענ"ד נראה דע"כ לא אמרו דבדרבנן לא חשוב תיקון רק בכלי שנטמא בולד הטומאה דמן התורה אין עליו שם טומאה כלל שפיר יש לומר דמן התורה לא תיקן כלל אבל שם כיון דחז"ל אסרו משום שנתקשה דמו בתוכו ולא יבא לידי הוצאת הדם ע"י מליחה והדם הוא איסור תורה א"כ מה לי בזה דחז"ל אסרו מכל מקום כיון שהאיסור הוא לתא דאורייתא ושפיר חשוב מתקן וא"ל דאכתי יהי' דם שמלחו או דם שבשלו דאינו רק דרבנן דז"א דעכ"פ הדם כאשר הוא איסור תורה עליו ואדרבא רבנן אסרו למולחו ולבשלו ושפיר נתקן הבשר. שוב דקדקתי היטב בדברי מ"א וכפי הנראה לא אסרו בשביל זה שנאסר הבשר כיון דזה לא הוה בגוף הבשר רק כמסיר גרף הרעי וכמו הדחת כוס וכמ"ש המ"א ורק דעיקר האיסור בשביל שאין צורך לו לבו ביום ע"ש היטב וא"כ אין מקום לקושיא זו. ובזה מיושב היטב מה שהקשה דו"ז בהא דכתבו התוס' בחולין דף י"ד דאיך שרי הבשר ליומא והא אסור למלוח בשבת וכתבו דמשכחת לה לאכול באומצא בשר חי והקשה דאכתי הא צריך הדחה קודם להעביר הדם שע"פ הבשר ולפמ"ש זה ודאי מותר דהוה כהדחת הכוס וכיון שמותר לאכלו בו ביום שוב מותר להדיחו. ובזה יש ליישב קושית הכו"פ בסי' ע"ה שהקשה דהא משכחת לה בבני מעיים שא"צ מליחה. ולפמ"ש יש לומר דהרי שיטת הבל"י דעכ"פ הדחה צריך ושם לא הוה משום דם שע"פ הבשר יעו"ש ושפיר אסור וגם דמדיח אגב זה שאר הבשר שא"י לאכלו ושפיר אסור ודו"ק: