שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ו

ראיתי ונתתי אל לבי בדבר מעשה שהי' שקרה ר"ל מת בבית הסמוך ולא באותו בית שהכהן שם והכהן הי' אבל ב"מ באותה שעה אם חייבים להגיד לו גם היה בימי החורף בלילה והקור היה חזק והוא עני ואין לו כסות בקרה ואמרתי לעיין בזה. והנה מקודם נברר הדין אם טומאה בבית הסמוך אם הוא טמא מן התורה או לא. והנה כבר נודע דעת הש"ך ביו"ד סי' שע"ב ס"ק ג' דאינו רק מדרבנן והמג"א סימן שמ"ג ס"ק ב' חולק עליו. והנה לכאורה מצאתי ראיה ברורה לדברי המג"א ממ"ש רבינו בפ"ג מאבל ה"ג וכן אם נכנס לאוהל טמא שנכנס' לו הטומאה לוקה אף שעצמה של טומאה בבית אחר הרי מפורש דהוא מן התורה מדלוקה ונפלאתי איך לא הזכירו מזה הש"ך והמג"א ודברי רמב"ם אלו הביאם הב"י יו"ד סי' שס"ט ע"ש [שוב ראיתי במג"א וכמדומה שרמז לראיה זו] איברא שראיתי בב"י בסי' שע"א ביו"ד הביא בשם הכל בו דכהן שנכנס לאהל המת בשגגה וכו' וישב שם כדי השתחויה לוקה וכתב דלאו דוקא אלא מכת מרדות דאינו עושה מעשה אבל זה אפשר לומר בלשון הכל בו שאינו מדקדק כ"כ בדיני חיוב מלקות וחיבורו אינו מיוסד ע"ז אבל בדברי רבינו מעט מזעיר שימצא דלוקה שכתב יהיו כוונתו על מכות מרדות ומצאתי בלח"מ בפ"ג מאבל ה"ד שתמה על הב"י וכתב שרבינו כוונתו למלקות גמור עכ"פ מבואר מלשון רבינו שהוא איסור דאורייתא כמ"ש בהדיא לוקה. ולפמ"ש האחרונים דאף לדעת הש"ך מ"מ במקום שסוף הטומאה לצאת הוא מן התורה א"כ יש לומר דמיירי בכה"ג. וראיתי בשו"ת מאמר מרדכי תשובה ארוכה בענין ביבין הקמורין ושם האריך בענין הלז ואינו ת"י ובישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' שמ"ג האריך ג"כ בזה ומ"ש שם הגאון מהר"ם סופר ז"ל האבד"ק פ"ב בהך דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו הא קברי עכו"ם אין מטמאין באהל ומ"ש ביש"י בזה ובמח"כ שניהם לא זכרו דברי המשנה למלך פ"א מבית הבחירה הלכה י"ג דרך כלל וכיון שעכ"פ דעת רוב אחרונים דבבית הסמוך אינו רק טומאה דרבנן ולפ"ז הנה מבואר בסי' שע"ב דאינו מחויב להקיצו ועיין בש"ך ס"ק ג' וכן אם אינו מלובש כ"צ אינו מחויב להגיד לו והוא משו"ת התה"ד סי' רפ"ה ועיין בהגהות הגאון בעל אבן העוזר בש"ע קטנים דפוס אמשטרדם בבה"ט שחולק על הש"ע וכתב דאף החלוק ובתי שוקיים יוכל ללבוש ואף דבשו"ת חוות יאיר סי' צ"ה וסי' צ"ו חולק בזה המעיין יראה שדברי הגאון בעל אבן העוזר נכונים ועיין במגן גבורים סי' י"ג בזה ובחידושי בעל אבן העוזר בברכות דף כ' שם ולפ"ז נראה לפענ"ד דה"ה אם הכהן אבל ב"מ ואינו רשאי לצאת מפתח ביתו נראה לפענ"ד דא"צ להגיד לו ולא גרע מאם הכהן חלה קצת דמביא הבאר היטב סי' שע"ב שם בשם ישמח ישראל דאינו מחויב להגיד לו מכ"ש באבל גם יש לצרף דעת הראב"ד פ"ה מנזירות הלכה י"ז דכל שכבר טמא אינו מוזהר על הטומאה ולפ"ז כהנים בזה"ז אינם מוזהרים על הטומאה לדעתו וכפי הנראה מהמלמ"ל פ"ג מאבל אינו רק איסור דרבנן א"כ הוה תרי דרבנן והכהן בעצמו הוא שוגג ועיין בהגהות דגול מרבבה סימן שע"ב להשיג עליו עכ"פ לסניף נוכל לצרף דעת הראב"ד דבכה"ג אינו מחויב להגיד לו ובלא"ה נראה לפענ"ד דאדרבא אינו מצוה להגיד לו דכ"ז שאינו מגיד לו אינו רק איסור דרבנן ולדעת הראב"ד הוה תרי דרבנן בשוגג וכשמגידין לו הוא עושה איסור כ"ז שעודו תחת הבית וא"א לצאת ברגע אחת ואף דמקרי אנוס שא"י לרוץ ברגע אחת סוף סוף נעשה האיסור ומה לי ששוהה הרבה או מעט לענין איסור בין כך ובין כך הוא טמא וא"ל דכל רגע ורגע הוא עושה איסור דזה אינו דלדעת הראב"ד כל שכבר נטמא שוב לא אכפת לן ומוטב שיהי' שוגג משיהיה מזיד ואדרבא אולי ישהה קצת ויהיה בהול ללבוש עצמו מפני הקור ועושה איסור בשהייתו במזיד כנלפענ"ד אך חלילה לסמוך עלי כי קטן אני ודל מחוות דעי בענינים האלו שהם חמורים ובפרט כהונה קדושה מקודשת: