שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ט׳)

והנה דברי תה"ד סי' שי"ט שהבאתי למעלה דלכך אין הולכין בממון אחר הרוב משום דבעינן ראיה ורובא לאו ראיה היא לכאורה מצאתי סתירה מפורשת ברש"י בכורות דף מ"ט בהא דאמרו דלאחר שלשים בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה וכתב רש"י דכהן הוה המוצא מחבירו והורע כחו עד שיאמרו לו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה ובאמירה סגי בלא עדות גמורה דהך חזקה שמחזיקין בחזקת שנפדה לאו חזקה מעלייתא דרובא דאנשי לא עבדי למפרע חובו מיד הרי דרובא מועיל אף דבעי ראיה והמוציא מחבירו עליו הראיה אפ"ה רובא עדיף דלא כהתה"ד אך אחר העיון יש לדחות דשאני התם דל"ש ראיה כמ"ש רש"י אח"כ דהבן יכול לדחותו שיתן לכהן אחר ואנו דנים רק על הבן בעצמו אם צריך לפדות עצמו וא"כ כל דאיכא רוב נגד החזקה רובא עדיף אך יש לדחות דמ"מ חזקת ממון אלים יותר שאף אם ירצה אחר להוציא צריך ראיה מכ"ש בהך דהבן א"י להוציא כלל וצ"ל דש"ה דבאמת אתחזיק עליו החיוב לפדותו והו"ל כא"י אם פרעתיך ורק דיש לומר דאביו פדאו וכיון דרובא דאינשי לא עבידי לפדות מיד שוב לא שייך חזקת ממון דהוא בחזקת חיוב עומד ורובא עדיף מהחזקה וז"ב ועיין מחנה אפרים הלכות עדות סי' ח"י מה שלמד מדברי רש"י אלו ולפמ"ש אין ראיה במקום דאיכא חזקת ממון ומיהו גם שם איכא חזקת חיוב ודוק. ועכ"פ יש לומר דלכך חזקת הגוף מועיל להוציא ממון משום דשאני רובא דבעי ראי' ורובא לא מקרי ראיה אבל אם מוקמינן על חזקת הגוף זה מקרי ראיה דהא יש לו חזקה ומקרי ראיה ברורה דבשלמא רובא כיון דיש מיעוט בעולם א"כ גם הוא א"י ראי' בבירור שהוא מן הרוב דדלמא הוא מן המיעוט משא"כ חזקה דיש לו ראיה בבירור ולפ"ז יש לומר דלכך חזקה דהשתא מועיל בממון וכמ"ש התוס' דלהס"ד הי' שייך חזקה דהשתא כיון דעיקר הוא דבעי ראיה והרי כל שיש חזקה דהשתא עכ"פ חזקה דמעיקרא לא מקרי ראיה ול"מ וצ"ע בזה ועיין בשיטה מקובצת בסוגיא דהמחליף פרה בחמור דמדמה לכלה בבית חמיה והביא בשם הריטב"א בהשמטות דכלה בבית חמיה הו"ל לאוקמא שטר כתובה אחזקתה והקשה ע"ז דהא לב"ה שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי. ולפמ"ש למעלה בשם הב"ח גם ב"ה מודים בשטר כתובה ודו"ק. ועיין מהרי"ט חלק אהע"ז שכתב דחזקה דאתיא מכח סברא עדיף מרובא ע"ש סי' כ"ז ובמהרי"ט אלגזי הלכות בכורות פ"ק דף ה' ע"א ד"ה והנה הביא ראיה לזה ואני אומר דהדברים פשוטים שהרי חזקת א"א פורע בת"ז מוציא ממון עי"ז אף דאין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ דחזקה דאתיא מכח סברא עדיף מרובא אף בממון מכ"ש באיסורים ועיין תה"ד סי' ר"ז ומהרי"ק שורש ע"ב: