ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הרא"ש שכתב בספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא שהקשה הרא"ש לימא ליה היבם להספק דל יבם מהכא אני יורש ודאי ואתה ספק וכו' כי הוחזקה נחלה לאותו שבט וכתב דמיירי שהסבא קיים וע"ז הקשו הב"ש סי' קס"ג וכל האחרונים דאכתי יקשה גבי סבא וספק שבאו לחלוק בנכסי היבם דהא שם הסבא ודאי והספק ספק והוחזקה נחלה לאותו שבט וכבר קדמם המהרש"א בחידושיו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין מ"ש הרא"ש דהוחזקה נחלה לאותו שבט דהרי כיון דהספק הוא ספק שמא בנו של מת הוא א"כ הוחזק הנחלה לו ולא לסבא ועיין מהרש"א שם שדחה בשביל זה דברי הרא"ש ואף אם נימא דמ"מ הוחזקה נחלה לאותו שבט ולאותו סבא הוחזק מקודם שנולד הספק אבל זה אינו דהרי באמת הש"ס מקשה דלימא רוב נשים לתשעה ילדן ומשני דכיון דלא ניכר עוברה לשליש ימיה אתרע הרובא וא"כ עכ"פ לא הוחזק מתחלת להסבא דבאמת מתחלה היה הרוב דלתשעה ילדן ורוב נשים מתעברות וא"כ ודאי יהיה לו בן ובן של המת קודם לכל וצ"ל דלפמ"ש התוס' דכל דכבר שהה כמה שנים ולא נתעברה אתרע לה הרוב וא"כ כבר הוחזק נחלה להסבא דל"ש הרוב דנשים מתעברות גבי המת דהרי שהה כמה שנים ולא ילד' והרי יבמה אחיו ושפיר מקשה ומעתה זהו כשהמחלוקת היא לגבי נכסי המת והספק טוען שבן המת הוא אבל כשהספק והסבא באים לחלוק בנכסי יבם והספק טוען שבנו של יבם הוא א"כ לגבי היבם לא אתרע הרוב דנשים מתעברות ואדרבא אם בנו של יבם הרי נתעברה תיכף אצלו וא"כ שוב לא הוחזקה נחלה לאותו סבא והרי הרוב מעיד להיפך ורוב עדיף מחזקה ואף בממון מועיל הרוב כיון דלא שייך כאן חזקת ממון לגבי היורשים ודוק היטב כי הוא נחמד ונעים כפתור ופרח:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.