שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ז׳)

וראיתי בשב שמעתתא שמעתא א' פכ"ד דהביא דברי הגהמ"ר הנ"ל ולמד מזה דבכל שטר מועיל רובא וס"ס אף דהו"ל עומד לגבות ולאו כגבוי דמי מכל מקום הא כתובה ג"כ לאו כגבוי דמי ואפ"ה מועיל וה"ה בכל שטר וכמו דחשיב ליה מיגו ולא מקרי מגו להוציא ע"ש שהאריך. ובמחכ"ת גם בכתובה גופה חידוש הוא שחדשו הסופרים וכבר השיגו הב"ש והשער אפרים דגם בכתובה לא הוה מוחזקת ומכ"ש בשאר שטרות דודאי לא מקרי מוחזקת ואין הולכין אחר הרוב ומ"ש הש"ש ראיה מהא דל"ח מגו להוציא בשטר כבר כתב הכנה"ג בסי' כ"ה בכללי קים לי אות מ"ה דאף דאמרינן מגו להוציא בשטר דוקא לענין מגו מועיל השטר דל"מ מוציא אבל מוחזק בודאי לא הוה דלא יפלגו על הא דאמרו דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי יעו"ש וז"ב ופשוט. אך לפענ"ד הי' נראה בישוב קושית התוס' ע"פ דרכו של הגהמ"ר הנ"ל דכיון דעכ"פ מוציא לא מקרי כל שיש שטר ומכ"ש בשטר כתובה ודאי דל"מ מוציא והרי התה"ד סי' שמ"ט כתב דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב אף דרוב עדיף מחזקה שאני חזקת ממון דאמרינן הממע"ה ורוב ראי' לא מקרי ובתשובה הארכתי לפלפל בדבריו והראיתי לעין השמש דדבריו כראי מוצקים ע"ש וא"כ כאן דעכ"פ מוציא לא מקרי וא"כ לא שייך הממע"ה וא"כ די ברוב לענין ממון דרוב עדיף מחזקה אבל לענין איסור חשו טפי דכל דיכולה להנשא למי שיש לו בנים הוה כאיכא לברורי וז"ב. וממילא מיושב קושית דו"ז הגאון מב"מ שהובא למעלה בשם הכסא דהרסנא דשם שפיר מועיל החזקה לרבי בש"פ דכיון דהוא אומר שא"צ לזרוע עוד דלענין זה חזקה גמורה ואנן א"י לכפותו לזרוע דיאמר אני חושש לחזקה בש"פ ולמה אפסיד בחנם הזרע ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש אחר חזקה כאן שאני דאדרבא החזקת ממון מסייעת לו דלמה יזרע בחנם וזרע רב יוציא השדה ויפסיד. וגדולה מזו כתבו התוס' ר"פ המנ"ח דאף לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב מכל מקום יכול לומר קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט ע"ש ומכ"ש היכא דחזקת ממון וחזקה בש"פ מסייעת לו וא"כ כיון שא"צ לזרוע עוד שוב בדין הוא שינכה לו מחכירתו וז"ב. ובחידושי אמרתי ליישב בזה קושית התוס' שכתבו להקשות דאמאי בכתובה אזלינן בתר רוב ואפכא שמענו. ואמרתי בזה דבר נחמד דהנה מה דמועיל באיסור בחזקה תרי זימני לרבי ולא אזלינן בתר רוב נראה דבר חדש עפ"מ שמצאתי בתוס' יבמות דף ל"ז ע"א ד"ה וזו שכתבו בסוה"ד בזה"ל וכ"ת דאיכא רובא אחרינא דרוב נשים מתעברות ויולדות וכו' דאין סברא לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברת וכו' ע"ש. ולפי זה כאן דשהתה עם בעל השני ולא נתעברה דסתמא אמרו שנשאת לשני ולא נתעברה וגם איזה שיעור תתן לו ומאן מפיס ואם כן לא שייך לומר דתהיה מותרת לשלישי מטעם דרוב נשים מתעברות ויולדות דהא חזינן דיצאתה מהרוב דהרי היתה נשאת לשנים ולא ילדה ולכך לרבי שפיר מועיל החזקה בשתי פעמים. ומעתה זהו כשאנו דנין אם תנשא לשלישי אבל לענין הכתובה משני כיון דבעת נישואיה להשני היה הרוב בתקפו דפשיטא מה שלא ילדה לאחד ודאי אינה מוציאה מהרוב דאימר דמזלי' דהאי גברא גרים או שהמניעה מצדו ולא אתחזקה כלל וא"כ היה הרוב בתקפו וא"כ נתחייב בכתובה בודאי ועתה ספק אם יש לה חזקה או לא א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי חיוב והו"ל כא"י אם פרעתיך וכעין שכתבתי למעלה וכאן עדיף טפי הסברא דבעת ההיא לא אתרע הרוב כלל וחזקה לא הי' לה בפ"א וז"ב מאוד ודו"ק. ואף אם יאמר המתעקש דהתוס' הניחו בקושיא ביבמות דף ל"ד וע"כ דאמרינן הרוב אף ששהתה עם בעלה כמה שנים היינו דוקא היכא דליכא חזקה נגדה אבל כאן דיש לה חזקה לרבי בש"פ פשיטא דלענין איסור בכה"ג החזקה עדיף מהרוב דהרוב עכ"פ אתרע ולכך לענין איסור חיישינן משא"כ לענין ממון דבעת נשואיה לא התחיל הרוב להתקלקל כלל וחזקה לא הי' לה א"כ הו"ל כא"י אם פרעתיך וז"ב כשמש. ובזה מיושב ג"כ הקושיא מב"מ דשם כיון דלענין שלא יתחייב לזרוע יש חזקה בשתי פעמים לרבי והחזקת ממון מסייע שוב צריך לנכות לו מחכירתו כמ"ש למעלה. ובזה יש ליישב דברי הר"מ מנרבונא דכתב דבקטלנית בבעל שני שוב אין לה כתובה דלא קרינן בי' לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי וכבר הבאתי למעלה מה שתמה הרא"ש עליו ולפמ"ש אתי שפיר דבקטלנית שפיר י"ל דמועיל החזקה בשתי פעמים ולא אזלינן בתר הרוב דלא שייך לומר דבעת הנישואין היה הרוב בתקפו דכיון שלא נתחייב רק אם תנשאי לאחר וכאן דאתגלי מלתא למפרע דמתחלה לא היתה ראויה להנשא לשלישי ואף דאם עבר ונשא מותרת לעמוד עמו מ"מ עיקר החיוב הי' כשתנשא לאחר בהיתר ולכתחלה וא"כ הספק על עיקר החיוב וכעין שכתבתי למעלה ליישב דברי הר"מ מנרבונא הנ"ל ע"ש ודו"ק: