שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ה׳)

והנה במ"ש למעלה יש ליישב הא דהקשו התוס' ביבמות דף ס"ה ד"ה נשאת דלמה לענין איסור ס"ל לרבי דבתרי זימני הוה חזקה שלא תנשא לאחר כ"א למי שיש לו בנים ולא סמכינן על רוב נשים דחזיין לבנים ולמה לענין ממון יש לה כתובה משני והרי בעלמא איפכא שמענו דאין הולכין בממון אחר הרוב והניחו בקושיא ומכל מקום הדין כן לדעתם כמ"ש הרא"ש שם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא לפי שחזקת ממון אלים ולפ"ז שם דכבר נשאה ונתחייב לה כתובה ובשעת הנישואין לא אתחזקה כלל דלא היה רק פעם אחת וא"כ שפיר יכולה להוציא ממון דהרוב מסייע וחזקת ממון לא שייך כיון דנתחייב בדין ורק שיש ספק בפרעון א"כ שפיר גם לרבי בעינן ג' פעמים ולפמ"ש לרבי דזה אינו רק ספק ובאיסור חשש רבי דהחזקה דשם מרע הרוב ולכך לא סמך על הרוב אבל בכתובה שכבר נתחייב רק שיש ספק בפרעון הו"ל ככל טוען א"י אם פרעתיך דחייב משום דאתחזיק חיובא ומכ"ש כאן דיש חזקה ורובא וז"ב. ובזה י"ל טעמו של הר"מ מנרבוני שהביא הרא"ש בכתובות דף מ"ג דס"ל דבקטלנית בשתי פעמים הוה חזקה מטעם דלא קרינן בה לכשתנשא לאחר תטלי מ"ש ליכי והרא"ש תמה דבממון בעינן שלשה פעמים וגם טעמו ליתא דכל שאם עבר ונשא רשאי לקיימה שפיר קרינן בי' לכשתנשא לאחר תטלי. ולכאורה היא תמיה גדולה על הר"מ מנרבוני ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בממון אין הולכין אחר הרוב וכאן לא שייך דהרי אתחזיק בחיובא דכאן שלא נתחייב רק לכשתנשאי לאחר וא"כ עכ"פ הספק על החיוב דדלמא באמת אינה רשאית להנשא לאחר ניהו דאם עברה ונשאת רשאי עכ"פ ל"ש חזקת חיוב דהא אנו דנין על גוף החיוב דאם נחזיק דהוא קטלנית לא נתחייב כלל בכתובתה דהא אינה רשאית לישא לכתחילה דהיא קטלנית א"כ עכ"פ הספק על החיוב שוב אין הולכין בממון אחר הרוב דכבר אתחזקה בתרי זימני ואף דיש לפקפק דס"ס כיון שאם עברה ונשאת רשאית שוב אתחזיק עליו החיוב. עכ"פ סברת ר"מ ז"ל יש לומר כך ודו"ק. יהי' איך שיהיה סברת התוס' לענין כתובה ודאי י"ל דכך הוא ומיושב קושית התוס' עליהם ובזה גלותי היום קושיא גדולה על דברת התוס' והרא"ש הנ"ל דלענין כתובה כיון דהוא ממון לא אתחזיק בתרי זימני אף לרבי והקשה בעל דו"ז הגאון מוה' שאול האבד"ק האג ז"ל חתן זקני הגאון מוה' ארי' ליבוש האבד"ק אמשטרדם הובא בכסא דהרסנא לש"ב ז"ל סי' ש"ו דאשתמיטתי' להו ש"ס ערוך בב"ב דף ק"ו דלרבי בתרי זימני מנכה לו מחכירתו הרי דגם בממון אתחזיק בתרי זימני והוא קושיא עצומה. ומה שרצה ש"ב בכסא ליישר המעיין יראה דנהפוך הוא דאדרבא כיון שבדין הוא שיש לו ארעא ודאי דמהראוי שלא לנכות מחכירתו. וכפי הנראה הבין דהקושיא היא דלהכי צריך לזרע עדיין דלא אתחזק עדיין בשלשה פעמים וכיון דצריך לזרוע ממילא בדין שלא יצטרך לנכות לו מחכירתו וכיון שכן הקושיא א"כ מה פעל בזה דלרי"ף ולרמב"ם בדין שצריך לזרוע וכ"כ דלא אתחזק בתלתא צריך לזרוע כ"ש דאוספת מיא וכו' דיגדל הקושיא ביותר דלמה יצטרך לנכות לו מחכירתו. ולפמ"ש אתי שפיר דהא דבממון בעינן שלשה פעמים משום דבשנים לא הוה חזקה גמורה וא"כ בשור לא נעשה מועד בשביל זה להוציא ממון ובכתובה כיון שכבר נתחייב לא שייך חזקת ממון ל"מ החזקה וכמ"ש ולפ"ז שם דלא נתחייב רק אם יזרע וכיון שלא יוכל לכפותו שיזרע דלענין זה מועיל החזקה דהיאך יכפהו להפסיד ממונו ודלמא כבר אתחזיק בתרי זימני וכל שא"צ לזרוע ממילא לא חל עליו החיוב ולכך צריך לנכות לו מחכירתו וז"ב מאד. ולפמ"ש בהגהת מרדכי פרק אלמנה ניזונית דלכך בכתובה ל"מ חזקה שתי פעמים משום דכתובה מוחזקת טפי וחשובה כגבוי ע"ש א"ש ג"כ קושית הגאון הנ"ל. אבל באמת דברי המרדכי אינם מוסכמים ועיין באהע"ז סי' ט' בב"ש שם ומ"ש ת"ל נכון לפענ"ד: