שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ד׳)

והנה לכאורה יש ראיה דחזקה מהני בממון מהא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וקשה הא אין הולכין בממון אחר הרוב ומכ"ש בתר חזקה וע"כ דחזקה מועיל בממון ולפמ"ש אתי שפיר דשם החזקת ממון כבר אתרע דכבר נתחייב הממון והספק שמא כבר פרע ובכה"ג מועיל החזקה. ובלא"ה כבר כתב הרמב"ן דכל דאיכא חזקה בהדי רובא מועיל להוציא הממון מכ"ש כאן דהחזקה אתרע שכבר נתחייב בודאי. ובזה יש לומר דבר חדש היכא דאיחר לשטר הלואה שפיר חיישינן שמא פרע קודם זמנו דא"ל דאאפבת"ז דז"א דשם כיון דשטר מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף ואף מב"ח נראה מהבעה"ת הובא בב"י ובש"ך סי' מ"ג דאינו גובה וא"כ לא נתחייב עדיין ולא אתרע החזקת ממון עד אותו הזמן וממילא אין להוציא ממון נגד החזקה חזקת ממון דאלים טובא. ובזה היה מקום לפלפל בש"ס ב"ב דף קע"א וליישב בזה כמה קושיות ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק סי' י' י"א ובתומים סי' ס"ה מ"ש בזה ובמקום אחר טיילתי בזה ארוכות וקצרות ואכ"מ. שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ק שורש ע"א שהרגיש בזה דמוציאין ממון ע"י חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו או חזקה דאין עדים חותמין וכו' ול"א אוקמא ממונא בחזקת מרי' דזה דוקא היא בחזקה דאתיא ממילא כגון חזקת הגוף אבל חזקה שהיא בא מכח הסברא ומחמת טעם כגון חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו אין חזקת ממון עומדת כנגדה שהרי כיון שזו חזקה אמיתית ודאי לא פרעו ואין חזקת ממון כלום שזה מחזיק בממון שלא כדין ע"ש שהאריך וכעין זה כתב בעל תה"ד סי' ר"ו ע"ש: