שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״א

שאלה בהא דמבואר בחו"מ סי' רנ"ז ס"א דלאחר שלשים יום לא קדוש כלל דהא א"א לומר גוף מהיום ופירי לאח"ז ומקורו משו"ת הרשב"א סימן תקס"ג וכתבת שהרב בעל קצה"ח דחאו מהלכה משום דאף דמספקא אי תנאה הוה או חזרה עכ"פ גם אי חזרה הוה כל שלא חזר בו קדוש לאחר שלשים יום וכמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא. הנה באמת חלילה להרשב"א שיטעה בזה ובפרט שהרשב"א בעצמו בנדרים שם כתב דיכול לחזור בו ומשמע דכל דלא חזר בו קדוש לאחר שלשים עכ"פ ומ"ש הקצה"ח דהרשב"א בתשובה מיירי בלא חזר בו באמת להמעיין בתשובה יראה דכתב בסתם דלא אמר כלום ומשמע אף בלא חזר. אבל בגוף הקושיא לא ידעתי למה החריד עלינו את כל החרדה הזאת ולדחות דברי הרשב"א והרמ"א בזה דמה ענין תנאה וחזרה לכאן וכבר אמרו בב"ב דף קל"ו ע"א התם מספקא לן אי תנאה הוה אי חזרה הוה אבל הכי קא"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה ופירש רשב"ם ז"ל שם דגבי גט לא שייך שתי מתנות גבייהו וע"כ מספקא לן אי תנאה הוה או חזרה הוה אבל הכא נוכל לאוקמא תרוייהו שפיר דגופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכיון דאיכא למימר הכי לא נתכוין לא לחזרה ולא לתנאה דהכי משמע טפי ע"ש הרי דבמתנה דאיכא למימר שכיון דבמקצת יהיה מהיום ופירי לאחר מיתה אמרינן כן ומעתה גם בהקדש אמרינן דכיון דגופא יקנה מהיום ופירי לאחר מיתה ושפיר כתב הרשב"א דבכה"ג לא קני כלל דפירי יונק מן ההקדש. איברא דיש לעיין דכיון דא"א שיהיה חל ההקדש לאחר שלשים כיון דפירי ינקי מן ההקדש א"כ דלמא כוון בתנאה או חזרה. אך זה אינו דלא מפני שאי אפשר לחול ההקדש מפני זה נימא דלא כוון לזה והרי הרשב"א הביא ראיה ברורה מהא דאמרו בירושלמי פרק מי שאחזו לענין הבקר דאם אמר שדי מובקרת מעכשיו ולאחר שלשים דלרבנן אינו חל ההבקר כדפירש הרשב"א והיינו משום דאיך אפשר שהשדה יהיה הפקר ופירות יהיה שייך לבעלים. ואני תמה על הקצה"ח דלפי הבנתו אמאי בהפקר לא יועיל בין אי תנאה הוה או חזרה הוה עכ"פ כל שלא חזר יועיל ההפקר עכ"פ אחר שלשים וע"כ דבזה לא שייך תנאה או חזרה דכל ששייך לומר גוף מהיום ופירי לאחר מיתה דהיינו איזה שיור שפיר אמרינן דכוון לשיור ולכך ל"מ. ובאמת המשנה למלך הקשה פ"ה מעבדים ה"ג דאמאי לא נימא גם בשדה לענין הפקר דכיון דהגוף יהיה הפקר מהיום ופירי לאחר מיתה והיטב אשר דיבר בזה הקצה"ח סי' רנ"ח דלא ראה דברי הרשב"א הנ"ל דפירש דשם אי אפשר לומר כן דל"מ שהדבר יהיה הפקר ופירות יהי' שייך לבעלים אבל אם היה שייך שיור בודאי אמרינן דכוון לשיור וכן מבואר שם בהדיא בירושלמי שהוא בפרק מי שאחזו ה"ג דגיטין אינה כמתנה דבמתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות ובגיטין מכיון שכתב מהיום בגט כרות הוא לאיזה דבר כתוב בה לאחר מיתה לשייר גופה והיינו חזרה כמ"ש המפרש פ"מ שם דבגט לא שייך שיור ומבואר דאם היה שייך שיור היינו מפרשים דכיון לשיור. אך אי קשיא הא קשיא דעדיין יועיל גבי הקדש ג"כ ונימא דכיון להיפך דפירי קודש מהיום דהפירות של שדה יהיה מהיום להקדש והגוף יהיה לאחר שלשים ואפשר דכיון דאמר מעכשיו ולאחר שלשים א"כ מסתמא גוף השדה כיון מהיום: