שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ׳

ששאלת בזמן הזה מי שהודה בדיני קנסות דקי"ל דאין מגבין בזמן הזה אם מחשיב הודאתו עכ"פ הודאה לפטור מטעם מודה בקנס אף שבאו עדים אח"כ או לא. הנה בזה כבר נחלקו גדולי הפוסקים ועיין בד"מ חו"מ סי' א' ובסמ"ע וש"ך שם שכתבו בפשיטות להיפך דאדרבא כיון דבזמן הזה לא חשוב הודאתו לפטור משום מודה בקנס א"כ ממילא נתחייב אף בלא עדים דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"ש ובאמת שהש"ך בעצמו ביו"ד סי' רס"ז ס"ק נ"ב כתב להיפך בשם ש"י דכל דהודאתו לאו הודאה לפטור ה"ה לחייב ג"כ לא הוה הודאה ע"ש ובאמת מצד הסברא הי' מקום לומר דניהו דמודה בקנס לא מקרי לפטור עי"ז דהרי לענין קנסות אין לנו ב"ד בזמן הזה אבל לענין שיצא עי"ז לחירות מטעם הודאת בע"ד פשיטא דמקרי ב"ד דלענין הודאת בע"ד יש לנו ב"ד בזמן הזה דלענין ממון הוה הודאת בע"ד כמאה עדים וא"ל דכיון דלענין קנס אין לנו ב"ד אין לנו עדים בזמן הזה דזה אינו דא"כ גם לענין באו עדים איך מגבינן בזה"ז והא אין לנו ב"ד לקבל עדי קנסות. וכבר נתקשה בביאורו אחי הט"ז זצ"ל בחו"מ סי' א' וצ"ל דלענין זה גם בזה"ז נזקקין דאל"כ כל מי שיהי' לו עבד יפיל עינו ושינו כיון דל"מ גם עדים בזה הו"ל דבר דשכיח ומקבלין עדותן א"כ הוא הדין הודאת בע"ד מועיל. ומה שהקשה הש"ך מהא דפריך הש"ס ב"ק דף ע"ד הא באו עדים אח"כ חייב ומשני הודאתו חוץ לב"ד הוה הרי דכיון דל"מ הודאתו לפטור ל"מ ג"כ לחיוב דאל"כ יהיה חייב אף שלא באו עדים אח"כ ע"ש שדחה בזה דברי הסמ"ע. ולפענ"ד אין מקום לקושיא דש"ה דכל דהודה חוץ לב"ד כל דלא הוה מודה בקנס עי"ז משום דכל דחוץ לב"ד יכול לומר מבודה הייתי א"כ גם הודאת בע"ד לא הוה דיכול לומר מבודה הייתי וגם בעדות ל"מ חוץ לב"ד דיכולין לומר מבודין היינו וגם הודאת בע"ד ל"מ שלא בפני ב"ד כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' פ"א בשם התוספתא אבל כאן דרק לענין קנסות אין להם דין ב"ד בזה"ז אבל לכל שאר דינים יש להם דין ב"ד דאנן שליחותיהו דקמאי עבדינן וכיון שכן כל שלא יוכל לומר מבודה הייתי פשיטא דמועיל הודאת בע"ד להתחייב עכ"פ דלענין זה עבדינן שליחותוהו ומ"ש הקצה"ח בסימן א' ראיה דקנס אינו חייב מהא דאמר פיו שאינו מחייבו קנס והא לאו משום קלותא דפיו הוא דכל דלא מפטר משום מודה בקנס גם פיו יכול לחייבו וע"כ דלא יכול לחייב בפיו באמת לפמ"ש אין ראיה דבזמן הזה שפיר לא נפטר עי"ז דהרי מכל מקום הודה לפני הב"ד משא"כ בזמן שהי' מומחין כל דהודה שלא בפני ב"ד נפטר מקנס ולא נתחייב בהודאתו ובלא"ה יש לסתור דגם בבאו עדים אח"כ בעינן שיתחייב עצמו באיזה דבר וא"כ בכה"ג העדים יכולין לחייב ופיו פטור ודו"ק. אך בגוף הדין עדיין יש לדון כיון דבזה"ז לא דנין רק מידי דשכיחי ועיין בחו"מ סי' א' ס"א וס"ג א"כ הודאת בע"ד בקנס דל"ש עכ"פ שיודה מעצמו בקנס דאף לצאת ידי שמים אינו מחוייב בקנס כל דלא חייבו ב"ד ועיין בתוס' בכתובות דף ל"ג ועיין קצה"ח סימן א' ס"ק ז' וא"כ עכ"פ ל"ש מקרי ואין דנין בזמן הזה. ובזה יש ליישב קושית אחי הט"ז הנ"ל דלפ"ד הש"י דבעינן דוקא שיודה לפני ב"ד א"כ מה מהני העדים הא אין כאן ב"ד שידונו בזה"ז ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג שפיר מועיל הודאתו דניהו דל"ש שיודה היינו כשליכא עדים אבל כשיש עדים דאז יודע שיבואו העדים א"כ למה לא יודה וכיון דשכיח שיודה שוב דנין בזה"ז דשכיח: וראיתי להשערי משפט בחו"מ סי' א' ס"ק ג' שהקשה לשיטת הש"ך ביו"ד והש"י א"כ מדוע לא יתחייב עכ"פ לצאת ידי שמים כיון שיודע בעצמו שהוא חייב ובמעשה דר"ג כתבו בירושלמי דאף לצאת ידי שמים פטור ע"ש וכבר כתבתי דבקנס לא שייך לצאת ידי שמים כל דלא חייבו העדים או הב"ד ומה שהקשה דאמאי חוץ לב"ד בהודה מעצמו פטור וכשיבואו עדים אח"כ חייב לפמ"ש אתי שפיר דבחוץ לב"ד לא הוה הודאה כיון דיכול לומר מבודה הייתי ממילא כל דלא הוה הודאה לחיוב מכ"ש שיוחשב עי"ז מודה בקנס אבל כשבאו עדים שפיר חייב דנתחייב עפ"י עדים והודאתו לפטור ל"ח הודאה וז"ב ופשוט. ובגוף ראיית הרמב"ן דלא מועיל בזה"ז הודאת בע"ד מהא דאמרו חוץ לב"ד הוה לפמ"ש יש לומר דש"ה דכל שלא בב"ד יוכל לומר מבודה הייתי משא"כ כאן באמת יש ב"ד רק לענין קנס לא יועיל לפטור מהקנס ואפשר דכיון דלגבי קנס לא מקריא ב"ד יוכל לומר מבודה הייתי ואולי גם לענין חיוב יוכל ג"כ לומר מבודה הייתי וצ"ע בזה דמ"מ הודה בב"ד. אך בלא"ה צריך להבין דלמה יפטור בזה"ז מודה בקנס הא בעינן שיחייב עצמו באיזה דבר ולפ"ז כל שאינו מחייב עצמו בזה"ז דלענין קנס לא מגבינן בב"ד בזה"ז א"כ לא חייב עצמו בכלום ומהראוי שלא יפטור בזה"ז אך זה דוקא כשבאו עדים אח"כ דאז בעינן שיתחייב בעצמו באיזה דבר אבל בלא באו עדים אפשר דהי' מקרי מודה בקנס. ועכ"פ מיושב קושית אחי הט"ז הנ"ל דבבאו עדים אח"כ שוב לא מקרי מודה בקנס דבעי שיתחייב עצמו באיזה דבר וכאן לא מחייב עצמו כלל כיון ראמרינן דגם עדים לא מועיל כלל וא"כ לא חייב עצמו כלל דאף הניזק עצמו פטור דמידי דל"ש לא דיינינן בזה"ז. אך מה אעשה שבראב"ד הובא בנימוק"י פרק מרובה כתב בהדיא דבזה"ז פטור אף בלא חייב עצמו במידי ואף באו עדים דאין מקבלין העדים בזה"ז הרי זה מפורש כמ"ש אחי הט"ז וצ"ע בכ"ז. אמנם עדיין יש להחזיק ראיית הש"ך וכ"ה בב"י שם דאי נימא דהודאתו מהני אף שהודה שלא בפני מומחין א"כ אכתי יקשה מה קאמר דהודה חוץ לב"ד והא עכ"פ הוה הודאה וא"ל דכל שלא בב"ד יוכל לומר מבודה הייתי דז"א כיון דהעבד הוה תפוס בעצמו א"כ לא יוכל להחזיק בו להשתעבד דהו"ל מוחזק בעצמו ודלמא אמת הודה בתחלה ולא עוד אלא שהיה יכול לשחררו ג"כ ולא עבר על עשה דכל דא"י להשתעבד בו שוב ליכא משום לעולם בהם תעבודו וכמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ח. אבל אחר העיון יש לדחות דכל שיכול לומר מבודה הייתי לא מקרי הודאתו הודאה כלל ולא הוה תפוס בעצמו דאין כאן ספק כלל וגם לפמ"ש הקצה"ח סי' פ"ח דגם מספק לא מקרי העבד מוחזק בעצמו דהספק בגוף התפיסה א"כ אין ראיה של הש"ך והב"י ראיה כלל ודוק בכ"ז כי יש בהם כמה דברים אמתיים אם שלא הבאתים במצרף הבחינה כראוי ועיין בטו"ז חו"מ סי' א' שמרגיש קצת במ"ש ודו"ק: