שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ח (ד׳)

והנה בהא דכתב רש"י בפסחים דף ט' ד"ה התם ודאי וודאי הוא ופירש משום דאין הילוך וגמגום אחר הרוב בדבר זה אלא חזקה ודאי היא והדבר תמוה דהא רוב עדיף מחזקה והיאך נימא דבתורת רוב לא היה מועיל להוציא מידי ודאי טבל ומשום חזקה על חבר מוציא מידו ודאי והשבתי דבאמת לפמ"ש למעלה דמהראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא לכך בתורת חזקה הוא דמועיל להוציא מידי חזקת טבל משא"כ מתורת רוב לא היה מועיל דאתרע לה רובא ודו"ק. ובזה מיושב מה ששאל אותי הרב המופלג מוה' צבי הורוויטץ נכד הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל בהא דפריך הש"ס דאין ספק מוציא מידי ודאי ופירש"י דרוב המעשרים אין מוציאין מידי ודאי וע"ז הקשה דאטו רוב ספק קרינן ליה והא רוב הוה כמו ודחי בכל התורה. ולפמ"ש יש ליישב דבאמת כבר כתבתי דיש לומר סמוך אמנם כבר נודע מ"ש הרשב"א במשמרת הבית שער א' בית א' דלכך אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך משום דכל שאנו רואין שיש אנשים שרוצין לבטל חזקה זו רק שלא נודע לנו אם בטלו אותה חזקה או לא לא שייך סמוך דאמרינן דודאי כל שרצו לבטל והרוב הרוצים לבטל חזקה זו מומחין הן חזקה שבטלוהו כהוגן ומעתה ניהו דרוב מעשרין הם אבל מכל מקום אינו ברור אם מעשרין תיכף ומיד וא"כ לא שייך רוב ויש לומר סמוך דלא נודע כלל אם רצו לבטל החזקה אבל לאחר שחידש הש"ס דחזקה על חבר ובודאי עשרו תיכף שוב ל"ש סמוך דהרי החברים רוצים לבטל תיכף ובודאי עשרו תיכף ודו"ק היטב. והנה בירושלמי פרק שני דדמאי על משנה המקבל עליו להיות נאמן אמרו תניא א"ר יהודה מימיהן של ב"ב לא נמנע מלהיות מתארחין אצל ב"ב חבריהם אעפ"כ נוהגין בפירותיהן מתוקנים לתוך בתיהם אמר ר' יונה חברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל א"ר יוסי חברין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל מתניתין פליגא על ר' יוסי א"ל על עצמו אינו נאמן איך יהיה נאמן על של אחרים מלהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דאר"ח ר"י בשם ר"י לא אמר ר' יהודה אלא בסוף אבל בתחלה מודי והנה המפרש פירש כמ"ש הר"ש שם במשנה דפירש דלכך סבר ר' יהודה דמתארח אצל ע"ה נאמן משום ניהו דחשוד בבית הע"ה לאכול אבל אינו חשוד לאכול בביתו ולא להאכיל לאחרים ור' יוסי סבר דאף בבית החשוד אינו חשוד להאכיל לאחרים מפירות ביתו וזה דוחק גדול לפענ"ד דמ"ש דיהיה חשוד לאכול בבית ע"ה ולא יהיה חשוד לאכול בביתו או עכ"פ להאכיל לאחרים. אך לפענ"ד ביאור הענין הוא בדרך אחר ע"פ מה דאמרו בע"ז דף ל"ט ע"ב וכלן אם נתארחו אצל בעה"ב מותרין מסייע לי' לריב"ל דאמר שיגר לו לביתו מותר מ"ט לא שביק היתירא ואכיל איסורא ופירש"י וכן הרשב"א בתה"א בית רביעי שער שני דף ע"ו דפוס ווין דניהו דסוריא גופייהו חשודין למכור דברים האסורים ואין חוששין על לפ"ע אבל אינן חשודין לאכול ולכך כל שמתארח בביתם או שמשגרין אצלם כל שאינו בדרך מכירה ודאי לא חשידי להאכיל לאחרים דבר אסור וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ג בהדיא דליתן הוה דומיא דלאכול ע"ש והרא"ה נחלק וכתב דאדרבא יש לומר דסוריא הי' חשודים על עצמם ולהאכיל לאחרים לא חשידי וע"ש בתשב"ץ מה שדחה דברי הרא"ה בשתי ידים ולפענ"ד כאן מבואר סברת הרשב"א וסברת הרא"ה דהנה דמאי דהוה דמאי אף שחשוד ע"ה עליו שלא לעשר היינו שימכור לאחרים ואינו חושש אף שאינו מעשר אבל לעצמו אינו חשוד לאכול בלא מעשר וא"כ ר' יונה סבר דכמו שאינו חשוד לאכול דבר שאינו מעושר כמו כן אינו חשוד להאכיל דלהאכיל דמי לאכול ודוקא למכור חשוד וכמ"ש רשב"א גבי סוריא אבל ר' יוסי ס"ל דחשוד לאכול ולא להאכיל והיינו אף שלעצמו יקיל אבל לא יאכיל לאחר כסברת הרא"ה דאף שלעצמו רוצה להקל מכל מקום למי שיודע שהוא נזהר לא יאכיל לו דבר שהוא איסור ולמה יחטיא אחרים בדבר דלא ס"ל ויודע שנפשו של אחר חותה מן האיסור וא"כ שפיר אמר ר"י אף שהוא מתארח אצל ע"ה מכל מקום נאמן על המעשרות דהא הע"ה לא יאכילו דבר שאינו מעושר דלאחרים אינו חשוד ודו"ק: