שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ח (ג׳)

הנה הארכתי מענין לענין באותו ענין ועכ"פ דברי הגאון תמוהים דמבואר דחזקת טבל הו"ל אתחזיק איסורא כמ"ש התוס' וכמ"ש בטעמו. דהפירות יש להם חזקה מכח רובא דמסתמא נתחייבו במעשרות עפ"י דין ושוב אתחזיק איסור על הפירות וע"א אינו נאמן להוציא מחזקת איסור ודברי הגאון תמוהים. ומהא דאמרו בעירובין דף ל"ו העמד טבל על חזקתו ואימר לא נתקנו אין ראיה דשאני מהתם דהספק הוא על התיקון גופא אם נתקן מבעוד יום או לא וא"כ לא שייך לומר דמסתמא מעשרים דהא באמת נתעשרו והספק אימת נתעשרו ובזה ל"ק גם מריש נדה דהספק הוא על התיקון אם נתקן יפה והגאון לא אמר רק בספק אם נתעשר דמהראוי לומר שנתעשר אבל מ"ש למעלה קשה וכבר הבאתי דברי רש"י ותוס' ריש גיטין שכתבו בהדיא דטבל מקרי אתחזיק איסורא אף דבל ידעינן בודאי אי עישר או לאו וע"כ דזה מקרי חזקה מכח רובא. ובלא"ה נראה דאף דעביד כר"א עכ"פ קבע אסור לאכול עכ"פ מדרבנן שוב יש לומר דע"א אינו נאמן באתחזיק איסור דרבנן ואין לי הכרע כעת בהחפזי אי ע"א נאמן באתחזיק איסור דרבנן ועיין ביו"ד סי' קכ"ז סס"ג בהג"ה דקטן אינו נאמן באתחזיק באיסור דרבנן משמע קצת דהגדול נאמן אף באתחזיק איסור דרבנן ועיין בסי' ר"א ס"ד בהג"ה לענין מקוה שמלאוה דע"א ישראל נאמן משום בידו אף דברוב כשרים אינו רק דרבנן אבל אינו הכרע דדלמא באינו רוב מיירי כמו שנראה שם מהלשון. דרך כלל אף דבלי ספק נתבאר הדין בפירוש בפוסקים כעת בהחפזי וקאי בשמעתא אחריתא הספק במקומו אם נאמן עד שאזכה לראות דין זה מבואר ועכ"פ דינו של הגאון צ"ע. אח"כ עיינתי קצת בדין זה והנה מדברי הרמ"א בתשובה סי' ס"ו לענין החמאה והובא בט"ז סי' קכ"ז ס"ק ז' במ"ש לחלק בין כרי דאתחזיק איסור ובחמאה לא אתחזיק איסור משמע דאילו הי' אתחזיק איסור לא מהימן אף בחמאה דאיסורו דרבנן אין ראי' דשם כיון שהראשון מכחישו שפיר אינו נאמן כל דאתחזיק והראשון נאמן יותר ואם נימא דבדרבנן נאמן אף באתחזיק יש ליישב קושית הש"ש שמעתא וא"ו פ"ז דאמאי אשה נאמנת ברואה דם מחמת תשמיש והא ע"א אינו נאמן נגד הרוב ולפמ"ש א"ש כיון דרואה דם מחמת תשמיש אינו רק דרבנן וא"כ נאמנת נגד הרוב כמו נגד חזקה ויש לחלק ועכ"פ הדין לא נתבאר כעת: