שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ח

ביאור דין חשוד על האיסורים אם נאמן על של אחרים. הנה דעת הרמב"ם ורוב הפוסקים דהחשוד נאמן על של אחרים כמ"ש הרמב"ם פי"ב ממעשר הי"ז דאין אדם חוטא ולא לו וכ"כ בפ"י ממשכב ומושב אבל הראב"ד השיג עליו דהרי הקשו בירושלמי וע"א נאמן וכו' הרי דקי"ל כר"מ דהחשוד על הדבר אינו מעיד עליו ע"ש ועיין בש"ע סי' קי"ט ס"ז ובש"ך שם ס"ק י"ח וראיתי בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל סי' י"ד בחיו"ד שהקשה על הראב"ד מהא דאמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק ישראל סכין ונותן לו כיון דאיכא היתירא ואיסורא לא שביק היתירא ואכיל איסורא וכתבו התוס' והרא"ש דאף אם אינו אוכל ממנו לא חשוד על לפני עור הרי דאף בחשוד לעבור עבירה והוא מומר לתיאבון אפ"ה מעיד בשל אחר מכ"ש חשוד סתם ע"ש שהאריך בקושיא זו. ולפענ"ד ל"ק בפשיטות דשאני התם דאינו רק מומר לתיאבון דאי לא משכח היתירא אכיל איסורא אבל כל שיש היתר ואיסור לפניו לא שביק היתירא ואכול איסורא וכיון שכן כל שבודק סכין שוב אינו חשוד כלל דכל שיש לפניו לעשות בהיתר בלי טירחא שוב לא חשוד כלל לאותו דבר ונאמן. ומעתה ל"ד לחשוד דכיון דהוא חשוד לאותו דבר שפיר אינו נאמן להעיד אף לאחרים באותן דברים שחשוד משא"כ כאן דלתיאבון אינו חשוד לאותו דבר וז"ב לדעתי. שוב ראיתי בש"ע סי' קי"ט ס"ב בהג"ה שכתב עובר עבירה לתיאבון לא מקרי חשוד לאותו דבר והש"ך שם ס"ק וא"ו והט"ז ס"ק ד' נדחקו מאוד בביאור לשון זה ודחו אותו מהלכה ולפמ"ש הדבר נכון מאד דכוונתו דאף דחשוד לאכול נבילות לתיאבון כל שיש לפניו היתר נאמן דלענין זה לא חשוד וז"ש הרשב"א שהוא מקור הדין כמ"ש הב"י משמו דמומר לתיאבון נאמן לאותו דבר וכמ"ש רבא פ"ק דחולין ותמהו הט"ז והש"ך ל"ל בדיקת סכין ולפמ"ש אתי שפיר דבלא בדיקת הסכין שוב אינו נאמן וז"ב: