ובזה נראה לפענ"ד דאם נימא דמצות חליצה קודמת א"כ החליצה היא מצוה לעצמה ועיין זהר חקת דלשיטתו מצות חליצה קודמת וא"כ בזה כל שלא הי' כוונה לא מקרי חליצה כלל. ובזה יש ליישב עוד הפעם מה דאביי לא אמר חלוץ לה ובכך אתה כונסה משום דרחב"א א"ל ביני עמודי ונמצא דס"ל מצות יבום קודם רק שנתנה אמתלא ושפיר אמר דעכ"פ מיניה נפסלה אבל אביי אמר תיכף לחלוץ א"כ ע"כ דס"ל מצות חליצה קודמת ושוב כל שיהיה טעות בגוף החליצה שיהי' סבר שזו מצות יבום ובכך כונסה לא יהי' מקרי חליצה כלל ודו"ק היטב כי עמוק הוא מיהו דברי הרמב"ם פ"ד מיבום ה"ח מורים שצריך שתהי' כוונת המצוה לשמן ע"ש ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.