שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ז (ג׳)

והנה שאל אותי החריף מוה' אברהם נ"י נכד דו"ז הגאון ים התלמוד זצ"ל דבחליצה דאין תנאי בחליצה משום דאי אפשר לקיים ע"י שליח דא"כ למה לא יועיל מתורת אומדנא והרי הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ע"ה תמה למה לא יועיל גם תנאי שאינו כפול דלא גרע מאומדנא דמוכח וכתב דתנאי שלא התנה כהלכתו גרע מאומדנא מדלא התנה כהלכתו אלמא שרצה להסכים אף שלא יתקיים תנאי ולפ"ז בדבר דלא מועיל תנאי כמו בחליצה שוב מהראוי שיועיל מתורת אומדנא. והשבתי דזה טעות דכל שאף שהתנה בת"כ אינו מועיל ומטעם דקליש כחו שא"י לעשותו ע"י שליח ע"כ לא יכול להטיל בו תנאי וא"כ מכ"ש באומדנא לא מועיל ואיך שייך לומר דאומדנא שבלב יועיל יותר מאילו היה מתנה בהדיא וע"כ לא הקשה הרשב"א רק בלא כפל לתנאו דיש חסרון בלשון התנאי וע"כ מקשה היאך שייך שחסרון יהיה גרע מאם לא התנה כלל ולזה כתב דזה מגרע גרע משום שהתנה ולא התנה כהלכתו אבל במקום שתנאי כפול לא מועיל פשיטא דאומדנא לא יעדיף כח מתנאי מפורש וכפול וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשו האחרונים דאמאי בע"מ לא מועיל בחליצה והא כל הטעם דאין מועיל בחליצה תנאי משום דאי אפשר לקיימה ע"י שליח והרי בע"מ לא בעי משפטי התנאים. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דע"מ חשוב כאילו היה ת"כ אבל כל דת"כ לא מועיל פשיטא דע"מ ג"כ לא מועיל וז"ב. ובזה מדוקדק מה דנקיט רש"י ביבמות דף נ"ב לענין תנאי בחליצה בע"מ ולענין ת"כ באם ולפמ"ש אתי שפיר ועיין בישועת יעקב סי' קס"ט ס"ק כ"ז. הנה בהא דאמר השתא מינך אפסלה לה חלוץ לה חליצה מעלייתא לכאורה קשה כיון דכבר אפסלא והו"ל חליצה פסולה א"כ אף שיחלוץ לה חליצה מעלייתא מכל מקום הוה חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין ועיין בתה"ד סי' רכ"ז. אך נראה כיון דבחליצה פסולה הוה דוקא במקום שקלשה הזיקה לשיטת התוס' ולשיטת רש"י היכא שאינה ראויה להתייבם א"כ בהך מעשה דאמרה אמה למי כל ממונה קבעי וא"כ אף אם נימא דיש לחוש שמא אינו מתכוין לשם מצות יבום וכאבא שאול הא א"ש גופא אינו רק מדדבנן כמ"ש הנימוק"י והב"ש סי' קע"ד וא"כ עכ"פ לא קלשה הזיקה וראויה להתייבם מן התורה ושוב לא מקרי ח"פ. ובזה מיושב בעובדא דאביי דנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואולי היה מאותן שאין חוסמין אותה וא"כ אינה ראויה להתיבם ושוב לא מועיל להטעות אותו דיהי' חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. איברא דגוף הדבר צריך ביאור מדוע בחלוץ לה ובכך אתה כונסה וכן בכל מקום דלא נתכוין אחד מהם מקרי חליצה פסולה ואמאי לא נימא דבטעות היה ולא מקרי חליצה כלל. אך נראה כיון דכוונת חליצה לא הוה משום מצוה רק משום כוונה וכמ"ש לעיל בשם הח"ץ וא"כ עיקר הכוונה לסלק נפשה מזיקת יבמין. ובזה אתי שפיר לשון החולץ לאשתו דאמר בכ"מ בש"ס וכתב הנימוק"י דהוא שלא בדקדוק ולפמ"ש אתי שפיר דגם הוא חולץ אותה מזיקת יבמין ע"י שהוא חולצת נעלו ולפ"ז לענין שתפסל עליו א"צ כוונה כלל שכל שחלצה נעלו התורה אמרה שלא תתיבם ועיקר הכוונה לחלצה ממה שאסורה על אחרים ודו"ק: