שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ז

אשר שאלת בהא דאמרו ביבמות דף ק"ו א"ל ר"פ לאביי לא סבר לה מר להא דר"י וא"ל אביי אלא היכא נעביד וכו' ואמאי לא א"ל דיחלוץ בהשטאה זו ובתר הכי יכפוהו כדאמרו שם לעיל מיניה גבי ר"ח השתא מינך אפסלא לה זיל חלוץ חליצה מעלייתא. הנה באמת יפה שאלת והערת אבל תמהני עליך דזו שאילת הראשונים ברשב"א וריטב"א בחידושיהם שם ונדחקו בישוב גם בשו"ת כנס"י סי' ס"ח הביא קושיא זו בשם קושית העולם ונדחק ע"כ. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין בהא דר"ח דא"ל השתא מינך אפסלא לה חלוץ לה חליצה מעלייתא ודעת הפוסקים דכופין אותו שיחלוץ כמ"ש הרשב"א שם וכן הוא בטוש"ע אהע"ז סי' קס"ט סעיף נ"א והדבר צריך ביאור דהיאך נוכל לכופו והוא סבר שבחליצה הראשונה כנסה וניהו דאנן מטעינן אותו אבל עכ"פ עכשו שכבר נודע לו שטעה וא"י ליבם עוד איך נוכל לכופו שיחלוץ שנית וצריך לומר כיון דסוף סוף נפסלה מיניה ולא יוכל ליבם א"כ הו"ל זה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום דמה אכפת ליה שיחלוץ שנית והוא דאמר השתא מינך אפסלא והיינו כיון דעכ"פ מינך אפסלא ולא אכפת לך חלוץ לה חליצה מעלייתא כדי שתהנה היא והו"ל זה נהנה וזה לא חסר וז"ב. אך לפ"ז עדיין צריך להבין הא התוס' בב"ק דף ק' ע"ב ד"ה הא כתבו בהא דמוקי לה בכתובות דף למ"ד בתחב לי' חבירו בבית הבליעה והא הו"ל זה נהנה וזה לא חסר דכשמחזירו נמאס ולא שוה מידי וכתבו דל"ד דהנאתו בא לו ע"י חסרונו שהי' לו בתחלה ע"ש שהביאו ראיה לזה דבכה"ג זה נהנה וזה לא חסר חייב ולפ"ז כאן דהנאת' בא לה ע"י חסרון שהי' לו בתחלה ע"י החליצה הראשונה שבתחלה היה יכול לכנסה ובפרט אם נימא דמצות יבום קודם וא"כ הי' לו חסרון טובא ועיין בב"ש שם ס"ק נ"ב ולפ"ז בכה"ג אפשר דלא מפטרה משום זה נהנה וזה לא חסר ואף דיש לחלק התם מהכא מכל מקום עכ"פ לכפותו ודאי אינו יכול והמעיין יראה שהיא קושיא גדולה. וצ"ל דכיון דשם הי' קיטעת כדאמר לה שם ר"ח בתי עמודי ועיין רש"י שם בפירוש השני והיא אמרה דלמכלא ממונא קאתי ולא חפץ ביבום כלל ועיין ברא"ש שם ולפ"ז בכה"ג דבאמת אין רצונו ליבם לשם מצוה כי אם לשם ממון וא"כ לא נהנית בחסרונו שהי' לו בתחלה דמה חסרון הגיע לו רק מניעת קבלת טובה שלא כדין דהיה מכלה ממונה שלא כדין ובכה"ג פשיטא דהו"ל זה נהנה וזה לא חסר ממש דכופין אותו וז"ב. ומעתה זהו שם אבל במעשה דר"פ ואביי מביאה דנפלה לפני יבם שאינו הגון לה והיינו דהיא לא חפצה בו אבל הוא חפץ בה והיא בחלה בו לאיזה טעם עכ"פ הי' לו חסרון שלא יכול לקיים המצוה וכדומה שוב לא נוכל לכופו דבכה"ג זה נהנה וזה לא חסר חייב דמגיע לה הנאה בחסרונו של זה וז"ב ודו"ק כי היא עצה עמוקה: