שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קס״ה

תמול למדתי סנהדרין קי"ב ושם אמרו דר"א אמר אם היתה שם מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת מ"ט דאמר קרא ואת כל שללה תקבוץ וגו' ושרפת ואי אית מזוזה אחת א"א שנאמר לא תעשון כן לד' אלקיכם ופירש"י הואיל וכתיב בה איסור ובדף ע"א פירש"י וכ"ש אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שהזכרת השם כתובה בה ולא קרינן בי' את כל שללה ושרפת והתורת חיים בדף ע"א שם הקשה דליתי עשה דכתיב ושרפת ולדחי ל"ת דלא תעשון כן. ולפענ"ד נראה דהנה בזבחים דף צ"ז אמרו דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וזה רבות בשנים שכתבתי בתשובה הטעם דהרי הרמב"ן פ' יתרו הסביר הטעם דעשה דוחה ל"ת לפי שיותר חביב לפני המקום מי שעושה מצוה ממה שאינו עובר בל"ת ע"ש ולפ"ז עשה שבמקדש מה חביבות היא בשביל שהוא קודש אבל כל שיש ל"ת ואינו קדוש מה חביבות יש בקיום המצוה הא המצוה אינה רק כשהיא קדש וכל שפקע קדושתה אינה מצוה והארכתי הרבה בזה ולפ"ז גם כאן היאך שייך שמקיים המצוה וחביב לפני הקב"ה הרי הוא שורף אזכרה שכתב בהקדשת שמו והיאך יהיה חביב לפני' יתברך שהוא המצווה ויחלל שמו וישרפו כביכול לכך אינו דוחה. והנה כפי הנראה ר"א ממעט מדכתיב כל שללה וס"ל דכל היינו כלו ונחלקו בכתובות דף צ"ז אי מקצת כסף כלל כסף או לא והרמב"ם השמיט הך דר"א דס"ל דניהו דמזוזה אינה נשרפת אבל שלל הדיוט נשרף אמנם הרמב"ם לא ביאר בהלכות יסודי התורה אם יש חילוק בין אזכרות לשאר כתבי קדש וכתב בסתם דלוקין מכת מרדות וברש"י נראה דאזכרות חמורין טפי וצ"ע: