שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קס״ג

הנה זכיתי לספר האשכול מהראב"ד חותנו של הראב"ד בהשגות ובהלכות נדה הביא שכתמים לא שייך בזמן הזה שדוקא בזמן דהי' טהרות מגו דטמאות הטהרות טמאו לגבי בעלה אבל בזמן הזה לא ובנחל אשכול שם כתב דיש לסייע לזה ממ"ש הנוב"י בטעם דר' נחמי' דדבר שאינו מקבל טומאה לא שייך כתמים משום דבכתמים יש ס"ס ספק מעליא וספק שלא ארגשה רק דלטומאת ערב טמא אף בלא הרגשה לכך טמאה לגבי בעלה ג"כ ולכך בדבר שאינו מקבל טומאה שוב יש ס"ס ולפ"ז ה"ה בזמן הזה דל"ש ענין טומאה שוב יש ס"ס עכ"ד. ולפענ"ד אדרבא בזמן הזה יש לטמא יותר לבעלה דבאמת הך ס"ס שמא מעלמא ולא ארגשה הוה לכאורה משם אחד דכל דלא ארגשה הדם טהור ומה לי אם נפל מעלמא או מגופה כל דלא ארגשה לא מקרי דם נדה והוה כמו נפל מעלמא. אמנם באמת לפמ"ש הש"ך בכללי הס"ס דכל דספק אחד מתיר יותר מחבירו לא מקרי שם אחד א"כ ספק מעלמא הוא מתיר יותר דלא ארגשה עכ"פ טמאה טומאת ערב וא"כ מקרי ס"ס ולפ"ז בזמן הזה הוה שם אחד דאין נ"מ לטהרות. אמנם באמת המעיין בנוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ב ימצא דלא כתב כן רק שהקשה קושית הכ"מ דשמא מעלמא ושמא מן הצדדין וכתב דחזקת דם מן המקור ואח"כ הקשה דגם ספק מעלמא בלבד דלא ארגשה ואינה טמאה מן התורה וע"ז כתב כיון דטמאה טומאת ערב שוב מטמא גם לבעלה והנה גם בזה הי' מקום לדברי נחל אשכול אלא שלפענ"ד מ"ש הנוב"י כיון דלא ארגשה הוה רק דרבנן הנה באמת יש ספק שמא ארגשה ולאו אדעתה דהרי חזקת דם שבא בהרגשה וא"כ שוב לא הוה ספק דרבנן וספק דאורייתא וכמו שחזקת דם שבא מן המקור ובהרגשה לכך מטמאינן כתמים וא"כ גם בזמן הזה יש לטמא ודו"ק. ועיין בכסא דהרסנא סי' קל"ב מה שרצה לכוין בכוונת הראב"ד הנ"ל ואז לא נתגלה ספר האשכול ות"ל כעת זכינו לזה ועיין בחבורי שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ק"ז ולפמ"ש כעת יש לי לבנות ולסתור ולא נפנית כעת: