והנה בשנת תרי"ח הי' ד"ת שהרבה סרסורים הי' ביחד שותפות עד אחר חג הסוכות העבר ואח"כ רשות ביד כל אחד לומר שאינו רוצה בשותפות והנה אחד מהסרסורים הגיד אחר הסוכות כי אינו רוצה בשותפות ואמנם בהמשך זמן השותפות סרסר הסרסור הלז לאחד שיתן תבואה בעד חיל המלך ושכר הסרסרות הי' ארבעים ר"כ אמנם זה המנהג שהסרסור צריך להשתדל בבית השרים שיקבלו התבואה שנותן שם הסוחר ובאו הסרסורים הנ"ל לדין והסרסורים טוענים שיתן להם חלקם כי אף ששכר הסרסרות מגיע לאחר כלות הליווראג אבל הסרסרות הי' במשך זמן שותפותם וזה הסרסור טוען שאינו מקבל שכר סרסרות רק בעד טרחתו בעד הסוחר שיקבלו התבואה נותנים לו בעד כל קאריץ שני קרייצר מ"ט וזה שכרו והנה הטרחא יטריח הוא לבדו ולמה יתן להם. ושאלו הדיינים את פי מה משפט הדבר. ואמרתי שזה יוצא מהך דתה"ד דבאמת שכר הסרסרות הוא ארבעים ר"כ רק שממילא מחוייב הסרסור להשתדל שילקח התבואה שזה בא בשביל שהי' סרסור וכמ"ש התה"ד והש"ך ג"כ מודה לזה שהרי כאן עיקר הסרסרות הי' שיקבלו התבואה לבית המלך יר"ה וש"ה דהי' סרסור באיזה הלואה ובעת ההלואה הי' הענין טוב ואח"כ נתקלקל שפיר כתב הש"ך דאינו חייב אח"כ שע"ז לא קיבל שכר אבל כאן עיקר שכרו הי' שסרסר לו שיקבלו התבואה וא"כ מחויב להשתדל ביה אך מ"מ כיון שזה הסרסור יטרח לבדו והם לא יטרחו בזה ע"כ דין הוא שמחצית השכר יטול הוא לבדו והמחצה הנשאר יחלקו בינותם כפי שותפותם כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״ס (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.