שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט״ז (ו׳)

והנה בהא דאמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא יוציא הלה את הפקדון ופרש"י שיפסלנו לעדות ולשבועה והתוס' כתבו דהוה גנאי וחילול השם. לכאורה צ"ב דהיאך יפסלנו לעדות ולשבועה הא יוכל להכחישו שלא זהו הוא ואף שיבואו עדים ויעידו ע"י סימנים יוכל לומר שאחר הוא ודוחק לומר שיכירו בטביעת עינא דאטו כ"כ הכירו שזהו של הלוה שיוכל להעיד בטביעת עינא ומה"ת לחוש לכך: ומזה נראה ראיה דבסימן מובהק שמוציאין ממון ה"ה שיוכלו לפוסלו לעדות ולשבועה. ובזה מיושב קושית הרב הגאון מוהרש"ק וקדמו הריטב"א בהא דמקשה הש"ס בב"מ דף ל"ד ואם איתא לדר"ה כי משתבע שאינו ברשותו מהיכן מסיק ליה והקשו הא משכחת לה בשאינו מצוי בשוק דא"צ לשבע שא"ב וכמ"ש הרמב"ם. ולפמ"ש אתי שפיר דאם אינו מצוי בשוק שוב לא שייך סימן מובהק דהיינו שלא ימצא כן אחת מני אלף וא"כ שוב לא שייך החשש שיפסול לעדות ולשבועה דגם כשיוציא יאמר שאינה זאת וא"כ שוב לא יפסול לעדותו וע"כ דמיירי שיש לו סימן מובהק וא"כ שוב אינו מצוי בשוק ודו"ק ובזה מיושב קושית הב"ח והש"ך סי' רצ"ד ס"ק וא"ו דכאן אי אפשר לומר דמיירי שיש עדים שנשרף לו בגד כזה רק שא"י אם זו היא שנשרף א"כ שוב לא יפסלנו לעדות ולשבועה דיוכל לומר שבגד אחר הוא ודו"ק. והנה התוס' הקשו דאמאי לא משני גם לעיל דמיירי כשהאמינו. ולפענ"ד נראה דע"כ לא הי' מתקנים לעקר שבועת התורה שהוא גבי לוה דשמא יפסלנו והי' להם לתקן שלא יועיל נאמנותו ובשלמא בסיפא דלא עקרינן שום שבועה רק היה יכול לגלגל עליו שבועה שייך לומר שהאמינו ולא שייך לתקן שלא יועיל נאמנותו דלמה נביאו לידי שבועה חנם ודו"ק. והנה בשני סימנים אמצעיים דנעשה סימן מובהק לכאורה קשה אם נימא דמנין הוה סימן א"כ בהך דשומשמי דאמר כן וכן הוה ובחביתא רמיא אמאי לא סמכינן אשתי סימנים ואף להוציא ממון דסימן מובהק הוה כעדים וכן קשה בהך דר' מיאשא דאמר שבע מרגליות וגם בסדינא צרירא א"כ הוה ב' סי' אמצעיים ולמה צריך לטעמא דאמיד ויש לדחות ודו"ק היטב: