שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט״ז (ה׳)

והנה בהא דפריך בב"מ כ"ז אין מעידין על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו או בכליו ש"מ סימנים לאו דאורייתא קשה לי טובא לפמ"ש התוס' חולין דף צ"ו דהא דמחזירין השטר בסימנים אף דאי אתו עדים דפלניא דהאי סימנים לא קטלינן ליה היינו משום דאין שום אדם מוחזק בשטר ואינו מוציא שום דבר ולכך מחזירין ולפ"ז ק"ל מה ראי' דלמא לעולם סימנים דאורייתא ול"מ באבידה דאין שום אדם מוחזק בה ואף גט אשה דעכ"פ הגט כעת שהוא ביד שליח להולכה כ"ז דלא קבלה הגט אינו מקרי מוציא ודומה לשטר דאינו מקרי מוציא אבל באשה דיש חזקת א"א איך יעידו להוציאה ע"י סימנים מחזקת א"א אף דסימנים דאורייתא והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דהכי קא קשיא להו דכיון דמעידין על גופו וכליו א"כ על כליו נאמנים בסימנים אי סימנים דאורייתא להעיד דעכ"פ הכלים הם של זה המת לתת ליורשים דזה אין שום מוחזק וכיון דהי' לבוש באותן כלים וידענו שאותן כלים הן של פלוני שוב ידענו שזה מת דהא ל"ח לשאלה להס"ד ושפיר מקשה ובזה מיושב היטב הא דהקשו למה לא אמר הש"ס נ"מ לענין להתיר האשה להנשא ע"י סימנים ולפמ"ש בזה אין מועיל סימנים אף דהסימנים דאורייתא ובזה מיושב היטב מה דהקשו לשיטת הפוסקים דשני סימני אמצעיים נעשים סימן מובהק וא"כ כיון דמעידין על סימנים בגופו ובכליו הוה סימן מובהק דעכ"פ שני סימני אמצעיים הן ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דסימנים לאו דאורייתא א"כ גם לענין הכלים אינן נאמנים ואף דבאבידה תקנו רבנן דנאמין ע"י סימנים אבל עכ"פ מן התורה אין סימן ולא מחזירין הכלים ליורשים וא"כ מכ"ש דלענין א"א אין נאמנים דאף דסימנים דאורייתא אין מוציאין ע"י סימנים ול"ש לומר דהכלים הם ראיה שזה מת דז"א דאי סימנים דרבנן א"כ די שמפקיע עצמו ושוב אין כאן תרי סימנים דהרי ע"י סימנים שבגופו לא יועיל להכלים דהא יש חזקת א"א כנגדו וע"כ דלגבי הכלים סימן אחד בכליו סגי וממילא ע"י הכלים מחזיקין לזה הסימן שבגופו שזהו הוא וע"כ דסימנים דאורייתא. ועכ"פ מזה הי' נראה דאף אי סימנים דאורייתא לא נאמינם בעדות אשה ע"י סימן ובאמת מכל הפוסקים לא נראה כן. ולכאורה רציתי לומר דשם בחולין קאי אי נימא דסימנין דרבנן אבל אי סימנים דאורייתא לא שייך כלל לומר דטביעת עין עדיפא אבל זה אינו דמדברי התוס' שם שהקשו דהא משיאין אשה עפ"י סימנין למ"ד סימנים דאורייתא הרי מבואר דאף אי סימנים דאורייתא אין עדים נאמנים עפ"י סימנים להוציא מחזקת א"א וא"כ שוב אף אי סימנים דאורייתא אין עדים נאמנים להוציא מחזקת א"א. אך נראה דזה דוקא לענין קטלא או לאפוקי ממונא אמרינן דעדים לא נאמנים ע"י סימנים דזה אינו מקרי עדות ועדות מקרי ע"י טב"ע שיודעים בבירור שזהו הוא ולא ע"י שמכירים בסימנים אבל בעדות אשה דחז"ל הקלו משום מלתא דעבידא לגלויי והאמינו אף עבד ושפחה וע"א א"כ פשיטא דכל שסימנים דאורייתא דנאמנים ועכ"פ סימנים אם הם דאורייתא לא גרע מעבד ושפחה וכל פסולי עדות דנאמנים בעדות אשה מכ"ש סי' אם הם דאורייתא וז"ב כשמש וע"כ לא הקשו התוס' רק דמשכחת לה שיהרגו עפ"י סימנין ולזה צריך תורת עדות גמורה אבל במה שמשיאין אשה עפ"י סימנים זה אינו ראיה כלל ותדע דאל"כ למה לא הקשו דאיך משיאין אשה עפ"י סימנים וע"כ דזה אינו ראיה דלזה לא צריך תורת עדות וז"ב ואמת לפענ"ד. ובזה מיושב מה דמביא ממעידין על השומא הרי דמועיל אף לעדות אשה א"ו סימנים דאורייתא וע"כ כמ"ש. והנה בע"א שמעיד שראה אחד שמת ויש לו סימנים עליו והם סימנים אמצעיים ואותו איש ידענו שהי' לו הסימנים אלו לכאורה היה נראה דאדרבא אי סימנים דאורייתא אינו נאמן והטעם דהנה ע"א דנאמן נסתפקו ביבמות דף קט"ו אי משום דעל"ג לא משקרי אינשי או משום דהיא דייקא ומנסבא ולפ"ז לפענ"ד אי אומר שראה אחד שמת שהי' לו סימנים אותו איש יש לחוש דלמא משקר שיודע שזה האיש שהי' לו אותן סימנים ואומר שראה במת זה אותן הסימנים ואינו מלתא דעבידא לגלויי דהא אם יבא זה יוכל להתנצל שאחר שסימנים דאורייתא והוא ראה אותן סימנים שפיר חשב שזהו ומה יעשה שהי' גם לאחר אותן הסימנים ואדרבא אם סימנים דרבנן שוב גם העד מתיירא לסמוך על הסימנים ואדרבא אם סימנים דאורייתא ודאי יכול להתנצל וגם דייקא ומנסבא לא שייך דהא לא דייקא כלל כיון דסימנים דאורייתא ומכ"ש לפמ"ש הנוב"י דכל עיקר דייקא הוא דלכך מתיירא העד לשקר דיודע שמדייקת וא"כ כאן דאמר סימנים שוב אינו מתיירא דתתדייק כיון דיכול להתנצל: איברא דלפ"ז הא דקתני אין מעידין על פ"פ ואפילו יש סימני גופו וכליו וכן מעידין על השומא ומוקי לה דפליגי אי סימנים דאורייתא ל"ק דשם בשני עדים מיירי ול"ק כלל. אך מה דק"ל טובא בהא דפריך בדף קט"ו והא נשים דמאה כחד דמיין וקתני השיאו ומשני דמיירי דקאמרו סימנא דלאו עלייה קא סמכינן ולפ"ז יקשה איך סמכינן אסימנים דהא יש לחוש דמשקרי ולא שייך דעבידא לגלויי דהא אמרו סימנים ועיין תוס' שם דכתבו דלמ"ד סימנים לאו דאורייתא צריך לומר דמיירי בסימן מובהק ומשמע דלמ"ד סימנים דאורייתא סגי בסימן אמצעי ולפמ"ש יקשה דלמה נסמוך על סימנים והיא קושיא נפלאה וצ"ל דכיון דשם הי' הרבה נשים ורק דמאה נשים כחד דמיין עכ"פ אין לחוש כ"כ דמשקרי כלם והסכימו כולם על שקר כזה ובפרט אם נימא דבעי דרישה וחקירה וכונו עדותן כ"כ אין לחוש לשקר כ"כ וכלם יתנצלו שטעו וראו איש אחר שיש לו סימנים אלו אבל צ"ע דמנ"ל כזאת לחדש וצ"ע: