שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קנ״ה

בסוגיא דריש מכות בתוס' ד"ה בעינן כאשר זמם וליכא קשה היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאין באין לפסול זרעו וא"כ נפסל. ולפענ"ד נראה דהנה התומים הקשה אם נימא דגם למלקות בעי כאשר זמם ולא כאשר עשה והרי כל שנגמר דינו תיכף נעשה ב"ג והוה כאשר עשה ולמה ילקה ע"ש ולפענ"ד ל"ק דהא המלקות אינו מכאשר זמם רק מוהיה אם בן וא"כ לא שייך בזה כאשר זמם ולא כאשר עשה דכאשר זמם לא שייך בזה. אך לכאורה יקשה למה לי קרא דלו ולא לזרעו והא אי אפשר לקיים כאשר זמם בזה דהא הוה כאשר עשה. אך נראה דע"כ לא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה היכא דנוכל לקיים כאשר עשה בזה אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל בב"ג וב"ח דאי אפשר לקיים כאשר זמם גם כאשר עשה יוכל לקיים ולפ"ז לאחר שאמרה תורה דכאן לא שייך כאשר זמם רק במלקות ממילא א"א לומר מצרי שני יתקיים כאשר זמם דהא הוה כאשר עשה ודו"ק והנה ביום זה היה אצלי המופלג החריף מו"ה יונה נצח ני' נכד להגאון בעל הנצח ישראל ז"ל ושאל אותי בהא דאמרו בכתובות דף כ"א הנח לקידוש החדש דאורייתא קיום שטרות דרבנן והקשה לפמ"ש התוס' שם בדף כ"ח בהא דאמרו שם קיום שטרות דרבנן והקשו התוס' א"כ כל אחד שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו וכתבו דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו מיירי שטוען פרעתי והאי קיום הוי ודאי מדרבנן ע"ש ולפ"ז כאן דקאי אליבא דרב ורב ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"כ הקיום על מזוייף הוא מדאורייתא ואיך קאמר קיום שטרות דרבנן ע"כ והיא קושיא מושכלת ולא ראיתי בהחפזי מי שיתעורר בזה ופה אני מחוסר ספרים. ולפענ"ד נראה דהנה באמת קושית התוס' בדף כ"ח הוא תימה דכל הטעם דקיום שטרות דרבנן בשביל דלא חציף אינש לזייף כמ"ש התוס' בריש גיטין וא"כ מה קושיא דכ"א יזייף והא לא חציף אינש לזייף וצריך לומר דקושית התוס' היא דניהו דעפ"י רוב לא חציף לזייף מכל מקום יש אנשים רשעים דחציפי לזייף והיאך נאמן מה"ת והא אין הולכין בממון אחר הרוב ולפ"ז לרב לשיטתיה דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב שוב ל"ק קושית התוס' ודו"ק: