שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ק״נ

בגיטין כ"ה ע"א א"ל אושעיא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין הא א"ר יוחנן כדי לזרזן במצות דייקא נמי דקתני כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר וכו' והקשו בתוס' הא בנדרים אמרו דשה לבית אבות לאו דאורייתא וא"כ לא צריך לשום מינוי וכתבו דכאן קאי אי אמרינן שה לבית אבות דאורייתא והוא דחוק דמנ"ל להוכיח דהרי כיון דאמר כדי לזרזן במצות שוב שה לבית אבות לאו דאורייתא. ולפענ"ד נראה דהנה הפ"י הקשה מה מדמה פסח לגיטין הא בגיטין אף למ"ד יש ברירה לא מועיל דבעי וכתב לה לשמה כמ"ש התוס' בדף כ"ד שם ד"ה לאיזה שארצה יעו"ש וע"ז כתב דבפסח בעי ג"כ לשמה לשם בעליו וא"כ שפיר דומה לגיטין וע"ז הקשה דהא מכל מקום שאני פסח דסתמא לשמה קאי משא"כ גיטין סתמא לאו לשמה קאי ע"ש שהאריך. ולפענ"ד נראה דהרי התוס' הקשו בפסחים דף פ"ח בהא דאמרו שם שה לבית מכל מקום דהא אסור דאיך מאכיל פסח שלא למנויו אף למ"ד קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו מכל מקום לספות בידים אסור וכתבו דמשום חינוך מצוה שרי אבל עכ"פ סתמא לא קאי להאכיל שלא למנויו וז"ב ושפיר פריך וזה לפענ"ד מה דאמר אושיעא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין ולכאורה שפת יתר הוא והו"ל לומר כדי לזרזן במצות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה שהקשה דהא גיטין בעי שיהי' מבורר משא"כ פסח דל"צ בירור וא"ל דגם פסח בעי שיהיה מבורר לשם בעליו דא"כ בלא"ה קשה הא הפסח נאכל שלא למנויו והיאך שרי וע"כ דמשום חינוך שרי והיינו כדי לזרזן במצות דע"ז שרי דהוה חינוך מצוה וא"כ שוב לא דמי פסח לגיטין דהא לא עשה רק לשם חינוך בעלמא וע"ז אמר אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר והיינו כיון דהוה למנויו שוב סתמא לשמה קאי דהא אמנינהו וא"כ ל"צ לברירה דסתמא לשמה קאי ול"ש לומר דשה לבית אבות לאו דאורייתא דזה אינו דא"כ שוב סתמא לאו לשמה קאי א"כ לא שייך ברירה ובנדרים קאי אי נימא דתולה בדעת אחרים ל"ש ברירה וכאן הוה תולה בדעת אחרים וא"כ שוב נוכל לומר דלא אמנינהו מעיקרא ולא שייך ברירה אבל כאן להס"ד דאינו מחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו דהרי ר' יהודא פשיט ליה מאומר לאיזה שארצה שפיר צריך לומר דאמנינהו מעיקרא דאל"כ כיון דשה לבית אבות לאו דאורייתא שוב עכ"פ סתמא לאו לשמה קאי וצריך לבא לברירה וכמ"ש ודו"ק: והנה קשה לי בהא דאמרו בנדרים דשה לבית אבות לאו דאורייתא הא התוס' הקשו בפסחים דהוה שלא למנויו וכתבו דמשום חינוך מצוה שרי והרי אמרו שם במעשה דקדמו בנות לבנים נמצאו בנות זריזות ובנים שפלים והרי בנות אינן מחוייב' בחינוך כדאמרו בנזיר כ"ט דבנות אינ' מחוייב' בחינוך ועיין מג"א סי' שמ"ג ומ"ש על הגליון וא"כ שוב אסור להאכיל שלא למנויו והיא קושיא גדולה ובזה נראה דלכך הוכיח ר' יהודא כאן דמיירי באמנינהו ואז שפיר עשה אבל בנדרים שם קשה והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה דהרי בנדרים אמרו דמביא אדם פסח על בניו ועל בנותיו הקטנים וע"ז אמר ר"ז שה לבית אבות לאו דאורייתא והרי בנותיו אינו מחוייב לחנכן וצ"ל דשם אין שום איסור דע"כ לא אסר שלא למנויו רק איש שצריך למנות אבל קטנים דלאו בר הכי לית לן בה כמ"ש הר"ן ותוס' ישנים שם וא"כ שוב אין שום איסור בזה ושפיר יכול להביא על בניו ובנותיו ול"ק קושית התוס' דהוה שלא למנויו אבל בגיטין אזלינן דקטנים ג"כ אסורי רק משום חינוך מצוה וא"כ ע"כ צ"ל דאמנינהו מעיקרא עלייהו דאל"כ בנות אסירי ודו"ק: והנה לפמ"ש היש"ש בדיני ברירה דדוקא בדבר דאינו עומד להתברר כמו בכתוב לאיזה שארצה דלמא לא יתרצה אח"כ לגרש כלל או בפתח תחלה דלמא לא תצא שום אחת הוא דאין ברירה ע"ש ולפ"ז קשה מה מקשה ממי שיעלה לירושלים תחלה והא ע"כ אחד מהם יעלה ראשון דהא צריכין לבא לירושלים וא"א לכלם לבא בבת אחת ואחד מהם ודאי יעלה תחלה וא"כ שוב לא שייך ענין ברירה והיא קושיא גדולה. אמנם לפמ"ש הקצה"ח סי' ע"א דר' יוחנן ס"ל דגם בדבר אחד שייך ענין ברירה אף דעתיד להתברר שפיר מוקי ר"י באמנינהו תחלה ובזה יתיישב מה דאמר מה ענין פסח אצל גיטין והיינו דיש מקום לחלק בין פסח לגיטין וכמ"ש רק דלר' יוחנן אין חילוק וא"כ שוב אמר כדי לזרזן במצות והיינו שאחד ודאי יעלה תחלה כיון שכלם ע"כ יבאו לירושלים שהרי צריכין לבא שם ודו"ק: