והנה הגאון החריף מו' יצחק שמעלקיש נ"י רצה לחדש דעל שור פסולי המוקדשין אינו חייב רק כפל ולא דו"ה ומטעם דהרי אמרו ריש מרובה דאינו חייב רק על שור ושה בלבד וכאן מקרי צבי ואיל. והנה אם כי דבר חכמה אמר לפענ"ד אי אפשר לאמרו דניהו דנקרא בשם אחר היינו לענין דיני התורה אבל מכל מקום בעצמותו הוא שור ושה ואף דלענין כלאים לוקה היינו משום דשם תלוי בשם ולהרמב"ם הוה כלאים משום דהוה קדש וחולין מעורב וגם לרש"י ותוס' יש לו דין כלאים לפי דהוה כשני גופים אבל מכל מקום לא יצא מידי עצמות תכונת גופו ונפשו והוא שור ושה. ובלא"ה נראה לפענ"ד דהרי כלאים מרבה לענין דו"ה כדאמרו בב"ק דף ע"ז ע"ב דאו לרבות את הכלאים וכ"כ הרמב"ם פ"ב מגניבה וא"כ גם פסולי המוקדשין מידי כלאים לא יצאו. וראיה ברורה נראה לפענ"ד דהרי ר"ל מוקי בשוחט בע"מ בחוץ והרי לשיטת הרמב"ם כפי הבנת המלמ"ל עיקר דברי הרמב"ם אינו רק קידם שנפדו וא"כ הו"ל שני גופים ואפ"ה חייב וע"כ משום דבכלל כלאים קראו התורה. ועוד ראי' ברורה דהרי אמרו בב"ק שם שור או שה שאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ופירש"י לפי שאין מתעברים ולפמ"ש משכחת לה כלאים בפסהמ"ק וע"כ דגם זה אינו כלאים ממש ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט״ו (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.