שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט״ו (ג׳)

והנה מה שהקשה המלמ"ל דלהרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין כלאים רק בטהורה עם הטמאה א"כ אין מקום לפירוש הראב"ד מפני שהיא כחיה עם בהמה דמה בכך מכל מקום טהורה היא והיה לו להראב"ד להשיג על הרמב"ם בזה והניח בצ"ע. והנה בריטב"א מבואר בהדיא דכאן הוא גזירת הכתוב דאף שהם שניהם טהורים אפ"ה עשאה הכתוב כאלו הי' אחד טהורה ואחד טמאה ע"ש. ובאמת שלפענ"ד נראה דהא דאמרו המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שנים ונשאלתי בזה מדוע לוקה שנים ובאמת שמדברי כל הפירושים שנאמרו בזה אינו מבואר רק מלקות אחת אבל לפנינו בש"ס מבואר דלוקה שנים ולפענ"ד דהא כיון דמרביעו באחרת א"כ לוקה על השור פסולי המוקדשין שיש בו כלאים ועל האחר שהרביעו בכלאים דבשלמא כל הרבעה עיקר הכלאים נצמח ממה שהרביע זה בזה ולכך לא שייך רק לאו אחד אבל כאן הכלאים הוא בשור פסולי המוקדשין וא"כ מה שמרביע בו לוקה על השור בפ"ע ועל המין שמרביע בו כנלפענ"ד נכון. והנה במ"ש נראה לפענ"ד דבר חדש דאם הנרבעת היא כלאים דהוא שור פסולי המוקדשין בכה"ג אין איסור לשיטת רבינו דהרי באמת גוף הדבר חידוש הוא דבכ"מ לא מצינו שיהיה כלאים רק בטהור עם הטמא וכאן שניהם טהורים ואפ"ה חייב ולפ"ז כיון דבתורה כתיב בהמתך לא תרביע כלאים א"כ עיקר הכתוב אתי על המרביע דהיינו שאיסור הוא להרביע כלאים א"כ בשלמא בשאר כלאים שמרביע מין על שאינו מינו א"כ כל חדא בפני עצמה שרי אף שאחד טמא ואחד טהור אבל הכלאים הם על שניהם ביחד שפיר שייך ענין כלאים בזה אבל כאן עיקר הכלאים הוא הפסולי המוקדשין דאל"כ לא הי' כאן כלאים דהוה מין במינו וגם טהור עם טהור וא"כ כל שהוא הרביע הבהמה הטהורה והפסולי המוקדשין היא הנרבעת א"כ איך שייך שיעבור על כלאים דהא עיקר האזהרה שלא ירביע כלאים והבהמה שהרביע לא הי' כלאים רק הנרבעת והנרבעת לא עבדה מידי שהוא קרקע עולם ומכ"ש מי שהרביע הוא לא הרביע כלאים דבכלאים עיקרו היא הנרבעת כנלפענ"ד ברור דכאן לא אסור ולוקה רק כשהשור פסולי המוקדשין הרביע לשאר בהמה דאז הוא הרביע הכלאים וקרינן ביה בהמתך לא תרביע כלאים. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהקשה המשנה למלך דלשיטת רבינו דכלאים הוא בשביל שנקראת טמאה וטהורה א"כ איך יפרש הא דאמרו אין מרביעין בבכור ובפסולי המוקדשין וכן הביאה רבינו בפ"א ממעילה ה"ט וע"כ רצה לחלק דרבינו לא מיירי רק קודם שנפסלו ובאמת שהמעיין יראה שאין דבריו מוכרחין ועיין שעה"מ פ"ט מכלאים מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבהלכות כלאים כתב לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע משמע דפסולי המוקדשין הוא המרביע ושפיר לוקה אבל בהלכות מעילה הלכה ט' שכתב ואסור להרביע בבכור ובפסולי המוקדשין דמיירי שהפסולי המוקדשין היא הנרבעת וכמ"ש המשנה למלך שם בהדיא וא"כ בכה"ג אין כאן רק איסור דרבנן דמחזי כמו עובד בקדשים ואינו לוקה ודו"ק ולפ"ז ליתא למ"ש למעלה דלוקה שנים דהנרבעת אינה לוקה וכנ"ל ובאמת רבינו לא כתב רק דלוקה אחת וכפי הנראה באמת לא גרס שתים ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ויראתי לחדש כזאת אך תורה היא ואם שגיתי ד' יכפר. אחר זמן רב מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' כ"ו ובכ"ד שם שהאריך בענין הלז דלמה לוקה שתים. ואין הזמן מסכים לעיין בזה כעת: