שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט״ו

ע"ד מה ששאלת בבהמה מבכרת והוציא עובר את ראשו והחזירו דקי"ל דהוה כילוד כמבואר סי' י"ד וסי' שי"ט ביו"ד מה דינ' דהאי פרה אם מותר לחרוש בה ולהנהיגה הנה בלי ספק כוונת למ"ש בשו"ת בית יעקב סי' ז' דיש לאסור מהא דאמרו במכות דף כ"ב דהמרביע והמנהיג שור פסולי המוקדשין דלוקה והטעם כמ"ש רש"י שם דהו"ל כלאים משום דהו"ל חולין ומוקדשין וה"ה כאן דהו"ל חולין ומוקדשין ע"ש. הנה באמת גוף דברי רש"י ופירושו תמוה כמ"ש רש"י בעצמו דתמוה מנ"ל דחולין וקדשים הו"ל שני מינים דלא שמענו ומ"ש הבית יעקב שם דגם דברי רבינו בפ"ט מכלאים הלא הם כרש"י ובאמת שפשטת לשונו הוא כן וכן הבין הכ"מ אבל המלמ"ל שם הרחיב והעמיק הדיבור דרבינו יש לו דרך אחר דמיירי קודם שנפדה והאי דהו"ל שני מינים הוא משום דהוא קודש אסור לשחטו ואסור למזבח קודם שנפדה וזה שקרא הכתוב טמאה ע"ש באורך וא"כ כאן אין מקום לזה רק לרש"י בלבד דחולין עם קדשים הו"ל שני מינים וגם לפירוש הרמ"ה שכתב הריטב"א בחידושיו למכות שם דהעור שאסור בגיזה ועבודה והבשר דמותר להדיוט הו"ל שני מינים עור ובשר נראה שם לפי פירושו לא שייך כאן בבכור אך גם לפירש"י נ"ל דלא שייך בזה משום כלאים דשאני פסולי המוקדשין דבחד גופא איכא מעורב צד קדשים וחולין והו"ל כשני מינים משא"כ כאן דהבכור הוא ענין בפ"ע אחר דחשוב כילוד ואין כאן מעורב צד קדשים וחולין דכל אחד הוא בפני עצמו ואף דאמרו בב"ק דפרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט משום דגופה היא הרי דגם ולדה סייעה הנגיחה וה"ה כאן כיון דיש כאן שתי ענינים חולין וקדשים שתיהן מסייע לעבודה והו"ל כלאים אבל זה אינו דע"כ לא אמרו שם דגופה היא רק משום דעובר ירך אמו הוא אבל כאן דחשוב ליה כילוד א"כ פשיטא דיש לו חיות בפני עצמו ועיין בתוס' בב"ק שם וא"כ מה ענין בפרה להולד הבכור שזה הוא ענין בפ"ע אחר דחשוב כילוד. וראיה ברורה נראה לפענ"ד דאל"כ יקשה אמאי לא חשיב גבי יש חורש וחייב בשמנה לאוין אמאי לא חשיב עוד לאו דכיון דמוקי לה במכות שם בשור דמיירי בבכור א"כ אם אותו בכור היה לו ולד חולין א"כ הי' ג"כ משום כלאים בבכור לבדו והי' לאו בפ"ע והתוס' הקשו בפסחים דף מ"ז דלתני שור פסולי המוקדשין וכתבו דנקט שור וחמור ככתוב בקרא ועדיין קשה מה שהקשיתי דעכ"פ הו"ל עוד לאו לפירוש רש"י וע"כ דבזה לא שייך כלאים. ובזה ישבתי לנכון בחידושי פירש"י דפירש דחמור בקדשי בה"ב והקשו התוס' הא מידי דאיתא בשאלה לא קתני והא שוב צריך לאוקמא בבכור דוקא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין מאי קושיא והרי שור והא אדרבא אם איתא בשאלה שוב יהיה חולין וחמור הוא קדשים דקדבה"ב כפירש"י וא"כ ממנ"פ יעבור על לאו דכלאים משום חולין וקדשים אך זה אינו דאחרי דאיתא בשאלה א"כ גם החמור איתא בשאלה ולא יהיה רק חולין בלבד ולפ"ז אחר דאוקמא בבכור דליתא בשאלה א"כ ממנ"פ אם ישאל על החמור שוב יהי' כלאים משום חולין וקדשים ודו"ק. ולפ"ז עכ"פ יקשה מה שהקשיתי וע"כ דבכה"ג ליכא משום כלאים דהוא אינו עושה מלאכה רק בפרה בלבד ולא בהבכור שיש לו חיות בפ"ע וגם הו"ל אי אפשר ולא קא מכוין דודאי מותר ול"ד לנגיחה דס"ס נגח שתיהן וגם כיון דעובר ירך אמו הו"ל כגופו וגובה מגופו וכל מה דאית בה אבל אחר שכבר ילד דחשוב כילוד ויש לו חיות בפ"ע פשיטא דלית בי' משום כלאים. ועוד נראה לי ראי' ברורה מהא דמבואר בפ"ב דפרה משנה א' פרת חטאת המעוברת וכו' ולכל הפירושים שם קשה הא פסול משום הרבעה ועכ"פ פסול לחטאת בודאי דנעבדה בה עבירה ולפירוש הר"י סימפונט שם י"ל כיון דהולד לא נתקדש עדיין לא מקרי חולין וקדשים אבל עכ"פ לפירוש הר"ש והרע"ב שם יקשה וע"כ דליכא בזה משום כלאים וכנ"ל עיקר: