שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״ט

בריש גיטין כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה וכו' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה. בתחלת השקפה תמהתי דמה מעליותא במה דנותן לה בפני ב' או ג' להיות בשביל זה מידק ומצאתי בפ"י שהרגיש בזה. ולפענ"ד דבאמת צריך להבין מה שייך מידק דייק הא אמרו בגיטין דף ס"ו דבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי ולפ"ז מה מועיל דיבור לבד של השליח ולמה לא ניחוש לשמא משקר וא"ל כמ"ש התוס' שם דדיבור שנגמר ע"י המעשה הוה כמעשה וה"ה כאן הרי תתגרש על ידי זה דז"א דאדרבא כיון דיכול הבעל לערער שוב לא נגמר על ידו ואדרבא ע"ז סמך ומקרי ואמר דיבור בעלמא ובפרט לרבא דחיישינן שמא מזוייף הוא ודאי צווח הבעל דלא גרשה כלל ומה מועיל דיבור בעלמא וגם לרבה כל דיכול הבעל לערער שוב לא יהיה נגמר על ידו וכעין זה כתב הט"ז סי' י"ז לענין מה דחש הרמב"ם שמא שכרתה עדים יעו"ש וה"ה כאן. אמנם נראה כיון דאמר בפני שנים או ג' הוה כמעיד לפניהם ומכ"ש בפני ב"ד דבכה"ג דיבור הוה כמעשה וז"ש כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה וכו' א"כ ודאי מידק דייק ולא הוה כדיבור בעלמא ובזה מובן היטב מה דמחלק אביי בגיטין דף כ"ו בין א"י לח"ל כיון דבח"ל אדיבורא דידה קא סמך ודאי מדייק היטב ולא חשוב דיבור בעלמא ודו"ק היטב ויש להאריך בזה לענין אמירה בפ"נ דיש דיעות אם מהימנא כמבואר סי' קמ"א ולפמ"ש יש לומר דודאי מהראוי להאמינה ודו"ק: