שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״ב

היה אצלי הרב החריף וכו' מוה' בנימין ווייס נ"י האבד"ק קנעהניטש והקשה אותי בהא דאמרו בכריתות דף י"ג ר"מ אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו וע"ז הקשה דמשמע מתוס' דגם זה בא בב"א בעת אכילה והרי אשם מעילות מדאגביה קני והרי משעה שהוציא מרשות לרשות נתחייב ע"י הגבהה ולא בא בב"א וא"ל דמיירי דתחב לו חבירו כדאמרו בכתובות דף למ"ד דא"כ לא שייך להתחייב בשביל שבת ולא היתה עקירה רק הנחה בלבד והשבתי דיש לומר דמיירי שלא נתכוין לקנות וגם כיון דמיירי בשוגג לא שייך מדאגביה קניא כמבואר בכתובות שם ע"ש בפ"י והפלאה והדבר מוכרח בסוגיא שם. ובלא"ה יש לומר דהרי נותר אינו שו"פ ולא שייך מעילה ובנתיבות בסימן כ"ח הקשה כן והדבר מבואר בתוס' ישנים שם וכתבו דקדושת הגוף חל הקדושה טרם שנאסר בהנאה ע"ש ובתשובה הבאתי דברי הש"ס בכריתות דף כ"ג שהקשו קושיא זו יעו"ש ואכ"מ ולפ"ז לא שייך מדאגבהה קניא דבאמת אין לו מה לקנות דהא באמת כעת אין שו"פ ולא שייך קנין ורק דחייב בעת אכילה כיון שחל הקדושה מקודם שנאסר בהנאה וכעת אכל ונהנה וא"כ על הגבהה לא חייב דהא אם הגביהה ע"מ לאבדו אינו חייב כמבואר בש"ך חו"מ סי' שצ"ו וכל שלא אכל הרי הגביהה ע"מ לאבדה דהא אינו שוה כלום ואף שהיה עליו קדושה אבל בעת הגבהה לא שוה כלום ועיקר החיוב בעת שאכל ונהנה ופגם קצת וא"כ בא בב"א. ובזה יש ליישב מה שהקשו כלם דהיאך חייב אשם מעילות דהא כל שהוציא בשבת שוב הו"ל קי"ל ב"מ ואם אין קרן לא חייב אשם מעילות ועיין קצה"ח סי' כ"ח ועיין צל"ח בפסחים כ"ט. ומ"ש ליישב כבר הקשיתי עליו מב"ק דף ע' ע"ב גבי אתנן ע"ש ואכ"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ע"כ לא אמרינן דאם אין קרן אין אשם רק במקום שיש קרן רק דפטור מכח ק"ל ב"מ אבל כאן אין קרן כלל דהא באמת כעת אינו שוה כלום ואשם בא מחמת שנהנה וקדושת הגוף לא פקע בכה"ג שפיר חייב אשם מעילות ועיין מהרש"א ופ"י בקידושין דף נ"ו בתוס' ד"ה המקדש בערלה: והנה על דברת הצל"ח שחידש דכל דחייב לשמים לא שייך ק"ל ב"מ דהב"ד אינן מחייבין ע"ש ולכאורה נעלם ממנו ש"ס מפורש במכות דף י"ג ע"ב דאמרו ור"ע מ"ט כדי רשעתו משום רשעה אתה מחייבו וכו' ור' ישמעאל ה"מ מיתה וממון מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא ופריך לר"ע א"ה חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם עשה תשובה השתא מיהת לא עביד ומה קושיא הא ח"כ דהשי"ת מחייב אין כאן שתי רשעיות כמ"ש הצל"ח בהדיא דדוקא לרנבה"ק הוא דפוטר בח"כ אבל לא לדידן שוב ראיתי במה שתירץ קיבלה מיניה ר"ל בר רב יצחק כדי רשעתו משום רשעה אחת מחייבו ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר וע' רש"י שם ושם יש לפרש כמ"ש הצל"ח אבל פשטת הש"ס לא משמע כן. וגם רבינא לא ס"ל סברא זו ע"ש דמשני דלא פסיקא ליה וצ"ע. ויש ליישב בזה קושית המהרש"א לרבא דמוקי באתרו בי' והרי כריתות א"צ התראה וא"כ אף דאתרו בי' למלקות איכא משום שתי רשעיות ולפמ"ש יש לומר דבכריתות לא שייך זאת מיהו לפ"ז לא צריך לאוקמא אוקימתא חדשה ועיין מהר"ם לובלין שם מ"ש בזה ודבריו צ"ע: