שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קמ״א (ה׳)

ומה שהאריך בדברי רבינו פ"ה מערכין הל' י"ז ובלח"מ שם הנה באמת דברי רבינו שם וגם פירש"י שם נאחזים בסבך וע"כ אמרתי גם אני אענה חלקי וז"ל הרמב"ם המקדיש בהמה תמימה לדמיה הריזה נתקדש גופה כיצד האומר דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב הקדיש אחד מאבריה לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה ולפיכך תקרב היא ותפדה וכיצד עושין מוכרין אותה כולה למי שיקריב אותה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר עכ"ל והכ"מ תמה דהרי ע"כ אבעיא זו דש"ס היא אליבא דר' יוסי דאילו לר"מ ור' יהודה אף כי אמר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה מכ"ש כשאמר לדמיו דלא פשטה וכתב הכ"מ דרבינו מפרש דקדושת דמם חמור טפי והלח"מ תמה וזה דאדרבא קדושת הגוף חמיר טפי ועוד הרבה קושיות. ולפענ"ד נראה דהמעיין ברמב"ם יראה דהכי מפרש לאבעיא דבתחלה הקדיש אבר לדמיו ואח"כ אמר פעם שנית דמי אבר זה הקדש למזבח א"כ בכה"ג חמור ומסתבר טפי שיהיה יוכל לחול עליו קדושת מזבח ושאני האומר רגלה של זו עולה דלא אמר רק על רגל זה ומקודם לא היתה קדש בזה ס"ל לר"מ ור"י דלא חל הקדושה רק על מה שאמר אבל כל שכבר חל על האבר קדושת דמים ואח"כ אומר שיהיה למזבח שוב יש לומר דפשטה קדושה בכולה. ובזה מיושב קושית הלח"מ דבאמת קדושת דמים קיל ורק בכאן חל כבר קדושת דמים ואח"כ אמר שיהיה למזבח בזה יש לומר דפשטה קדושה בכולה ובאמת פסק כר"מ ור"י רק דכאן שאני. ובזה מיושב היטב מה דפריך ותפשוט ליה מדידיה דכל שהקדיש לדמיו חל עליו קדושת הגוף מכ"ש כאן דכבר חל קדושת דמים וע"ז משני דשם הקדיש בכלו משא"כ כאן. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ דלמה תצא לחולין והא הוה ספק אי פשטה בכלה ולפמ"ש יש לומר דבאמת רבינו פסק כר"מ ור"י ורק דהכא שאני שכבר חל על האבר קדושת דמים ויש לומר דפשטה בכלה אבל זה דוקא על גוף הבהמה אבל הדמים לא פשטה והדמים חולין ודו"ק כי קצרתי ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת ועיין שעה"מ ומרכבת ח"א דפוס פ"פ דאדר: ודרך אגב אזכיר מה דקשה לי בהא דאמרו ביומא דף ס"ד מ"ט דרב דיליף ממחוסר זמן אע"ג דלא חזי כי הדר מחזי שפיר דמי ה"נ ל"ש. וקשה לי לפמ"ש התוס' בבכורות כ"א ובתמורה י"ט דאם עבר והקדיש מחוסר זמן קדוש א"כ לא דמי דבע"ח הנדחין אף אם עבר וקדש לא קדוש משא"כ במחוסר זמן ואפשר דמש"ה קדוש כיון דחזי לאחר זמן וא"כ שפיר למדו משם ודו"ק. ובש"ק האזינו תרכ"ח היה אצלי הרב וכו' מו"ה בנימן ווייס ני' האבד"ק קנעהניטש הקשה אותי דלפמ"ש התוס' בתמורה דאם מקדיש במעי אמן ל"ש מחוסר זמן א"כ שוב מה דחי הש"ס התם לא אחזי כלל דהא אכתי חזי שהיו יכול להקדיש במעי אמן. והשבתי דזה אינו דאם הקדיש בעודן במעי אמן לכשיהיו ראוי לא מקרי דיחוי ותדע אטו אם אמר בהמה זו תקדש לאחר שלשים יום נימא דהוה מחוסר זמן וע"כ דלא שייך מחוסר זמן בזה דהא אינו רוצה להקדיש רק לאחר זמן וה"ה בזה וא"ל דל"ד דשם היו יכול להקדישה תיכף וכאן במעי אמן לא יכול להקדיש כעת וא"כ הו"ל מחוסר זמן דזה אינו דכל שעדן במעי אמן ואינו ראוי כלל ל"ח מחוסר זמן אם מקדיש לכשיהי' ראוי וצ"ע: והנה במ"ש למעלה בענין ח"כ שוגגין כעת ביום ב' חקת ה' תמוז תר"ל אמרתי עוד בזה דהנה אם מיתה בידי שמים חמור ממיתה או כרת חמור עפ"ד מביאת מקדש בראב"ד וכ"מ ומלמ"ל ובהגהות הכתובים על הרמב"ם הארכתי בזה והבאתי דבשבת דף ס"ט נחלקו אביי ורבא דרבא ס"ל מיתה במקום כרת עומדת ואביי חולק בזה וי"ל דפליגי אם כרת חמור ממיתה ולפ"ז יש לי לומר דכרת שוגג פטור לרנבה"ק דכרת חמור אבל מיתה בידי שמים אינו פוטר בשוגג אף לרנבה"ק. עוד יש לי לומר דבר חדש דאם נימא דחייבו כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ שוב לא עבדינן החומרא דהא כשילקה יפטר מכרת ואפ"ה במזיד פטור א"כ ה"ה בשוגג משא"כ במיתה בידי שמים דאין מקום לפטר ועיין לח"מ פי"ט מסנהדרין אי מיתה בידי שמים פטור כשלקה וצ"ע אם נימא דמלקות במקום מיתה עומדת כדאמרו בסנהדרין דף יו"ד ועיין בסנהדרין דף ל"ג ע"ב דאביי ורבא נחלקו בזה א"כ כל שילקה הרי פטור לגמרי ודו"ק. ובאמת מה דאמרו רנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין משמע דלגמרי הוה כשבת ואף בשוגג פטור כמו בשבת. ובזה יש לומר דלכך נקט דוקא יוה"כ ולא כל ח"כ ובטורי אבן במגילה הרגיש בזה ולא נזכר מדברי הירושלמי פ"ג דכתובות ולפמ"ש יוה"כ דוקא דהיא בכרת וגם לפמ"ש למעלה דוקא כריתות יוה"כ דהיא אבידת הנפש זה פוטר דוקא ודו"ק: