שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ד (ו׳)

והנה שאל אותי אחד מהתלמידים בהא דאמרו מחמרא קאמר והא בנדרים דף נ"ה אמרו מן עללתא ולא פלפל הש"ס כלל והשבתי דמזה ראיה ברורה למ"ש בקצה"ח לחלק בין מ"ם השימוש שמורה על חלק מדבר אחד ובין דבר הנפרד לגמרי עד"מ מן הצאן הוא דבר נפרד לגמרי משא"כ מ"ם השימוש הוא מורה שמפריד דבר שהי' מדובק בזה הדבר והי' לאחדים ולפ"ז מן עללתא שפיר משמע שיתנו מעות מעללתא אבל מחמרא משמע שהוא חלק מהדבר בעצמו וז"ש רש"י איך עושין מיין מעות ודו"ק. והנה בתומים סי' ס"א ס"ק ב' הקשה בהא דמבואר ס"ד שם באם נתחייב לכל מי שמוציאו דמי שנולד לאחר מכאן אינו גובה והקשה בתומים דא"כ הו"ל קני את וחמור דלחד דיעה לא קני כלל ע"ש ובאמת לפמ"ש הנוב"י וחתנו זלה"ה במהד"ק חלק חו"מ סימן כ"ח דלמי שיולד לא שייך לומר שתלויים זה בזה דלא ידע כלל אם יולד לו ע"ש וא"כ מכ"ש כאן דאטו ידע שישתעבד לזה שיולד לאחר מכאן וזה יקנה השטר שהוא דבר רחוק וא"כ לא הוה קני את וחמור. אך לפענ"ד גוף סברת הנוב"י ז"ל אינו דמה בכך שלא ידע אדרבא יותר מסתבר לומר דלא רצה להקנות כלל וקני את וחמור עיקר הטעם משום דחזינן דכיון להשטות וא"כ ה"ה בזה דכל דלא ידע אם יולד כלל הרי כיון להשטות ולא הקנה בלב שלם. ולכאורה רציתי לומר להיפך דדוקא קני את וחמור שאינו בר קנין כלל הוא דל"מ דאמרינן שכיון להשטות משא"כ בנכסים שלא הי' לו או בנים שיוולדו אטו ידע בבירור שלא יהי' לו וא"כ אמרינן דחשב שיהי' לו ולא כיון להשטות. ובזה יש ליישב דברי הרמ"א סי' ר"ג שכתב השלשה דיעות ובסי' ר"ט לא כתב רק דיעה אחת דקנה דבר שבא לעולם. ולפמ"ש אתי שפיר דדבר שלא בא לעולם אינו ברור שלא יבא ואולי יבא וא"כ לא שייך לומר דפתיך ביה קנין גרוע עד שיבטל גם הדבש"ל משא"כ במטבע שאותו קנין במטבע הוה קנין גרוע וא"כ י"ל דחשב להשטות והדיעה דס"ל קנה הכל יש לומר כסברת הסמ"ע כיון דמשכחת לה קנין טוב ועכ"פ בהך דמשתעבד לכל מי שמוציא דמי לדבר שבל"ע עם דבר שלא בל"ע דקני מחצה ומה שהקשה בתומים ס"ק א' דבש"ס גיטין דף י"ג אמרו דאף לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל לדבר שלא בא לעולם לא ולפ"ז למאן דס"ל בסימן ר"י דדשלב"ל גרע מלדבר שלב"ל לענין קנין ה"ה לענין שיעבוד לפע"ד א"ש דכל הטעם דשיעבוד מועיל בדבר שלב"ל הוא מתורת דהגוף איתא בעולם ולפ"ז גרע לדבר שלבל"ע דהא אינו בא רק מכח מי שמוכר לו והרי שעבוד הגוף ליתא במכירה כמ"ש ר"ת בטעם מכירת שטרות וא"כ לא מצי מכר לו רק הנכסים והרי לענין שעבוד נכסי לא נשתעבד לזה שנולד אח"כ וז"ב. שוב ראיתי במהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ג שכתב לחלק בין דשלב"ל לדבר שלב"ל לענין שעבוד והוא כעין מ"ש והקצה"ח סי' קי"ב נחלק עליו וכבר השגתי על דבריו בכמה תשובות: