שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ד (ה׳)

והנה באמת מה שיש לתמוה על הב"י והרמ"א שלא הזכירו מ"ש הרשב"א וה"ה פ"ו מזכיה והובא בב"י בחו"מ סי' רנ"ג גבי נתן שט"ח שיש לו על פלוני ושם מחלקים אם היה חלות עכ"פ לשון של השכ"מ רק שלא גמר דבריו אנו מתקנין כוונת דבריו אבל אם לא היה חלות לדבריו כלל אין אנו מתקנין דבריו ואמרינן דט"ס הוא דזה אינו דהא ט"ס אינו מקרי תיקון וזה ביטול לגמרי למתנת שכ"מ. והנה זמן רב אח"כ כשלמדתי בגיטין דף מ"ו גבי מחמרא קאמר תמהת מאד לדבריו הב"י למה לא מתקנין הלשון לומר דכיון לדמי חמרא ונתקשיתי בזה. והראוני התלמידים שהפ"י נתקשה בזה וראיתי שהוא הקשה עוד טפי דכל שאינו חסר רק תיקון דבריו מתקנין כמ"ש הרשב"א והוא לא הזכיר כלל דברי הב"י והרמ"א בתשובה הנ"ל ועיין בד"מ סימן ר"נ אות ב' ואות ז' שג"כ לא הזכיר הך דסימן רנ"ג. אמנם לפענ"ד יש ליישב קושית הפ"י הנ"ל וגם מה שהקשיתי על הב"י והרמ"א דע"כ לא אמרינן דמתקנין הלשון של השכ"מ או דתלינן בט"ס דוקא היכא שאחר שנתקן הלשון לא יהי' שום כוונה אחרת והכוונה יהיה מבוארת אבל כאן כיון דיש לפרש חמרא ממש או החומץ וכמ"ש רש"י וא"כ אין אנו יודעין איך לתקן הלשון ובכה"ג שוב מניחין הלשון כמו שהוא ואינו גובה כלל וז"ש חמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר וא"כ מחמרא קאמר ובאיזה אופן נתקן הלשון. ובזה מובן היטב מה דאמר מחמרא ליפות כחו והיינו דבאמת אנו תולין שכוון לשלול שני הכוונות ושוב אף שהלשון אינו טוב מכל מקום מועיל ותלינן בט"ס או שמתקן הלשון: