שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ד (ד׳)

והנה רבינו בפ"ט מהלכות מתנה ה"ג כתב ביזכה יחזיק דכלן לשון מתנה הן אף דהן להבא ונדחק ה' המגיד. ולפענ"ד לפמ"ש הב"י בסי' רנ"ג בשם תשובת הרא"ש דלא שייך לומר כל מלתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ בלשון אני מניח שזה הוא לשון שכ"מ שמניח ע"ש ולפ"ז גם כאן שהשכ"מ שמצווה שיטול כשימות וא"כ שייך לשון להבא משא"כ בבריא שכל שאמר לשון להבא אינו רוצה להקנות לו תיכף ולכך לא קנה וז"ב ועיין קצה"ח סי' ר"ן ס"ק ב' שתמה על שו"ת מהר"מ בר ברוך סימן תרל"ב ולפענ"ד כוונת המהר"ם דהרי מלבד המעות שמחל לו אמר שיתנו לו לכשימות ליטרא פשיטי זהב וא"כ זה הוה מתנת שכ"מ במקצת דבעי קנין ויכול לחזור ואולי גם החוב ל"ק דהו"ל דבר שלב"ל עם דבר שלב"ל ואף באמירה בטל וכמ"ש למעלה להסתפק בזה ודו"ק. ובגוף קושית הרמ"א סימן מ"ח שהקשה על הב"י דאיך אפשר לתלות בט"ס לפענ"ד היה נראה עפ"י מ"ש הב"י בחו"מ סימן רנ"ג לענין עובדא דמהרי"ף במי שאמר לשון מניח שכתב הב"י כיון דהוא טעות דמוכח שפשיטא שהיא המנחת וכיון דקי"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה הו"ל כאלו אמרה בלשון ההיא ותמהו עליו המהרי"ט צהלון בכמה תשובות דלא קי"ל כר"מ בזה וגם בהך דאיבעי' יהנה ישען יחזיק מהו למה לא נימא דט"ס הוא ומצאתי בברכי יוסף ביו"ד סימן רנ"ח דף למ"ד כתב דדוקא היכא דהלשון אינו סותר כ"כ הוא דאמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה לא כשהוא סותר הלשון וצריך לשנות הלשון לגמרי ע"ש שהביא דברי התוס' בכתובות דף ע' ע"ב והאריך בזה הרבה. ובזה יש ליישב גם קושית הרמ"א על הב"י ודו"ק היטב. אחר זמן רב ושנים רבות מצאתי דבר נפלא בשיטה מקובצת בב"ב דף קמ"ח ע"ב בהא דאמרו מקצתן לראשון וכלן לשני דראשון קנה ושני לא קנה ופריך הש"ס אי אמרת בשמת תרווייהו לקני והקשה בשיטה מקובצת כיון דהראשון ע"כ קנה מקצת בקנין וא"י לחזור בו א"כ כשחזר ונתן לשני כלו נימא מתוך שלא חלה בכלו לא חלה גם על המחצה דהו"ל כקני את וחמור דמתוך שנתבטל קצת ולזה נתבטל קנייתו של זה וכמו בתורם מן המר על המתוק דאמרינן שנתבטל קנייתו מתוך של"מ על המר ה"ה בזה והביא בשם גאון שפסק דבאמת השני לא קנה אף כשמת והוא נדחק כיון דאם לא היה הראשון קונה היה השני קונה א"כ לא הוה קני את וחמור ע"ש ואם נימא דבאמירה לא שייך קני את וחמור הרי השני היה באמירה ומתנת שכ"מ בכלה ול"ש קני את וחמור וע"כ כיון דהי' באמירה אחת ומחצה לא קנה נתבטלה אמירתו בכלו ודו"ק. הן אמת דלפענ"ד לא שייך כאן קני את וחמור דהא באמת הוא רצה לחזור מהראשון רק שא"י כיון דהוה קנין ומתנת שכ"מ במקצת הקנין קנה וא"כ לא שייך בזה שנתבטל הקנאתו במקצת ואטו אם אחד יטעה ויתן במתנה לחברו דברים רבים ובתוכם יהיה דבר אחד שנקנה לחברו כבר והוא טעה וחשב שלא קנה חבירו יהי' מקרי קני את וחמור איברא דגבי תורם מן הקישות משמע כן דבכה"ג ג"כ הוה קני את וחמור ועכ"פ מ"ש למעלה נכון ודו"ק: