שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן י״ד (ג׳)

והנה בש"ע חו"מ סי' ר"ג ס"ב בגר שנתן מתנה לבנו והיה הורתו שלא בקדושה וצוה שיתן בנו מנה לאחר דאותו אחר זכה אף שא"מ לבנו. ומקורו משו"ת הרא"ש רק שלדידן דמועיל צוואת הגר לאחר ע"כ שינה המחבר הלשון כמ"ש בסמ"ע שם והדבר תמוה כמ"ש הקצה"ח דכיון דלאחר מועיל מצד צוואת שכ"מ א"כ א"צ שום דבר ואף שאיננו מועיל לענין בנו מ"מ מועיל לגבי אחר דהו"ל כקני את וחמור דקנה מחצה והנה קושייתו עצומה כאשר קלסו איש ריבו ש"ב בעל נתיבות וגם מ"ש למעלה לא יועיל ואדרבא במתנת שכ"מ דבאמירה קני אף לשיטת הפוסקים בקני את וחמור דל"ק כלל מ"מ כאן באמירה לא שייך זאת וכמ"ש למעלה. אך נראה דע"כ לא נחלקו הפוסקים רק באומר קני אתי וחמור דהקנין לכל אחד בפני עצמו דכללן ביחד אבל כאן עיקר מתנתו היה לבנו רק שממתנתו יתן מנה לפלוני א"כ כל שבטל עיקר המתנה ה"א דלא יוכל להקנות לאחר וה"א כיון דהוא לא קנה רק מן ההפקר א"כ יוכל לזכות בהפקר של גר וא"צ ליתן לפלוני ע"ז קמ"ל דמ"מ מתנה של פלוני לא בטל וכמ"ש הרא"ש דאם לא יכול להקנות במתנה יכול להקנות לה ע"י הפקר במה שזכה מן ההפקר בשבילה קנתה כמו המגביה מציאה לחבירו וכמו העודר בנכסי הגר והוא של גר אחר. ומ"ש הקצה"ח לתמוה דל"ד דשם עכ"פ רצה לזכות מן הגר ומ"ל גר זה או גר זה משא"כ כאן דכל שסבר שמכח צוואתה של גיורת זכה ועכשיו שנודע לו שאין צוואתה כלום וזכה מן ההפקר למה לא יוכל לחזור בו כיון דלא היה קנין רק שמונח בפקדון אצלו וכל שבטל צוואתה זכה מן ההפקר. באמת ששאלה גדולה שאל והרב בנתיבות במחכ"ת לא עיין היטב והבין שמקשה דמ"ש בנכסי הגר וסבר ששלו הם דלא קנה וע"ז האריך לתרץ ובאמת הקצה"ח לא דימה לזה כלל רק שאמר שלא רצה לקנות כלל דצוואת שכ"מ באמירה בעלמא קנה ול"צ קנין וא"כ כל שבטל הצוואה זוכה מן ההפקר לעצמו והיא קושיא חמורה. ולפענ"ד נראה דכיון דשיטת הרשב"ם בב"ב דף פ"ה דרשות הנפקד שהפקדון בתוכו קנוי להמפקיד וא"כ כל שסבר שצוואתו קיימת והי' הדבר מופקד בידו לתתו לפלונית א"כ קנוי הרשות שהמעות מונח לה וניהו דעכשיו נודע לו שהיה הפקר והצוואה בטלה לא שייך לומר דהוה קנין בטעות דזה דוקא אם הי' דבר שלו ורצה להקנות לאחר בטעות שייך לומר דהוה קנין בטעות אבל כאן לא הי' שלו ורצה להקנות לה באמת דהיינו שרשותו יזכה לה ורק עכשיו נתגלה לו שיוכל לזכות בו אבל לא שייך כאן קנין בטעות דאטו בטעות הקנה לו שאינו מגיע לו רק שהוא יכול לזכות בו לעצמו מן ההפקר א"כ אמרינן שפיר דכל שהקנה לה כבר זכתה ברשות עם המעות ולא תוכל לזכות מן ההפקר לאחר שכבר נקנית לפלונית וקנין בטעות לא היה דעצם הקנין הי' על נכון ואטו המגביה מציאה לחבירו ויטעון שהיה בטעות יהיה מועיל שיוכל לחזור זה ודאי אינו ול"מ חזרה וגם כאן הוה חזרה במה שרוצה לחזור מהרשות שנקנה לפלונית בחושבו שכן הוא באמת ובפרט שבאמת יש דיעה דאף דליתא בירושה מכל מקום מצוה לקיים דברי המת ואף להחולקים כמבואר סי' רי"ג ס"א בהג"ה מ"מ בכה"ג שכבר זכה להאחר ע"י צוואתו של השכ"מ רק שכעת טוען שהיה בטעות בזה אמרינן ודאי דניחא ליה לקיומי מצוה אף בממון בפרט בממון שאינו שלו רק שהיה יכול לזכות בו וגם באמת אטו זה ברור שלא ידע שצוואת הגר אינו כלום ודלמא ידע ואעפ"כ רצה לזכות לה וא"כ כל שהוא ספק והיא הפקר והיא זכתה א"כ לא יוכל לחזור מספק דלא מוחזק בזה דהרי רשות של הנפקד הוא והוא רוצה לחזור כעת בזה ודאי דפלונית מקריא מוחזקת בו וז"ב ודו"ק היטב כי לפי חומר הקושיא נראה לפענ"ד דברור הוא כמ"ש ודו"ק וז"ש הרא"ש בתשובה והובא בסמ"ע שנתן כחו ורשותו לזה והיינו שנקנה הרשות שהחפץ מונח בו ודו"ק: