שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קל״ד (ו׳)

ומה שיש לי להסתפק אם נתן לו אתרוג ברבית באמצע השנה ששוה סך מועט ואח"כ הגיע סוכות דשוה ממון רב אם צריך להחזיר כפי שהי' שוה בעת שנתן לו הרבית או כפי השווי עכשיו. ולפענ"ד נראה דאף דקי"ל דבאוזפיה מאה במאה ואייקר אינו אסור רק מדרבנן דבתר מעיקרא אזלינן וכמבואר ריש איזהו נשך ובטוש"ע סי' ק"ס סכ"א מ"מ זה דוקא שם דבתחלה לא היה רבית כלל דאוזפיה מאה במאה רק דאייקר אבל כל שהי' ריבית רק שאח"כ עוד נתוסף הריבית פשיטא דכל מה שנתייקר מקרי רבית קצוצה וז"ב לפענ"ד. ועכ"פ במה שראיתי בשו"ת ח"ץ שנסתפק במי שהלוה לישראל ברבית ואח"כ הומר אי שייך לאו הניתק לתשלומין לענין ריבית דהא כעת אינו מחויב להחזיר לו דהוא מומר ולפמ"ש אתי שפיר דבזה בודאי בתר מעיקרא אזלינן והוה ריבית גמור וכן לענין גזילה נראה לפענ"ד דאף אם נימא במומר א"צ להחזיר לו הגזלה הו"ל כעין דאמרו בב"ק דף ק"ה גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן ולוקה על הגזילה ואין כאן השבה אך נראה כיון דכבר נתחייב בגזילה מחויב להחזיר אף למומר דשייך בי' יכין כל דאתי לידי' באיסורא. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התוס' בב"מ דף ס"א דאין נ"מ בגזילה ולעבור בשני לאוין כיון דאינו לוקה דהו"ל לאו הניתק לעשה וכבר נודע קושית המהרש"א דא"כ גבי עושק נמי ולפמ"ש יש לומר דבעושק דבהיתירא אתי לידי' בכה"ג שנעשה הפועל מומר אין כאן השבה דכל דאתי לידי' בהיתירא ואח"כ עשקו ואח"כ נעשה מומר אין כאן מקום להשבה ושפיר לוקה משא"כ בגזילה וריבית דבאיסורא אתי לידי' וחייב להשיב משום יכין רשע וצדיק ילבש ודו"ק היטב כי הוא ענין נעים ונחמד ת"ל והנה בהא דאמרו בסנהדרין דבר בניתוס אסהידו ליה תרי חד אמר לדידי אוזפן בריבתא וחד אמר קמאי דידי אוזיף בריבתא ופסלי' רבא לבר בניתוס וכ' המרדכי דמיירי שלא לקח עדיין הריבית דאל"כ הו"ל נוגע בעדות וקשה טובא דהרי לרבא דס"ל כר"י דריבית קצוצה ג"כ אין יוצא בדיינים א"כ שוב לא מקרי נוגע בעדות דאיסורא דעבד עבד ויכול להיות אף שלקח הריבית וצ"ל דמזה ראיה לשיטת הראב"ד דס"ל דגם באבק רבית אי תפס לא מפקינן מיניה ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה ולפ"ז שוב הוה נוגע בעדות דניהו דאינו יוצא בדיינים מכל מקום לא גרע מאבק רבית דאם תפס לא מפקינן מיניה וא"כ שוב הוה נוגע בעדות דאף בדרך רחוקה ונפלאה הוה נוגע בעדות ומכ"ש בזה ודבר קל לתפוס וכמ"ש המגדל עוז פכ"א מעדות וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית המלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ב לשיטת הפוסקים דלוה אינו עובר רק בשעת נתינה א"כ מה פריך הש"ס והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול וקשה הא מיירי ע"כ כשלא לקח עדיין הריבית ושוב אינו נפסל הלוה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לרבא לשיטתו גם ריבית קצוצה אינו יוצא בדיינים ורק דהו"ל נוגע בעדות שמא יתפוס וכיון שכן שוב שפיר קשה דהא גם הלוה נפסל וא"ל דלא נפסל רק בשעת נתינה דזה אינו דיש לומר דבאמת להס"ד מיירי כשכבר לקח הריבית ונוגע בעדות לא הוה דכיון דאין משים עצמו רשע א"כ שוב אף כשיתפוס אינו נאמן דהא לגבי עצמו אינו נאמן כלל שאוזיף לו בריבית וא"כ אף שנתן אינו נאמן ואדרבא כיון שהלוה אינו עובר רק בשעת נתינה א"כ אינו נאמן שנתן לו ריבית וא"כ שוב לא הוה נוגע כלל וע"כ לא כתב המרדכי דאיירי כשלא נתן הריבית רק להס"ד דלא ידענו דלוה פסול וא"כ שוב הוה נוגע בעדות אבל לפי מה דמסיק דאינו נאמן לגבי עצמו שוב אינו מוכרח לומר דמיירי כשלא לקח רק שאינו נאמן ועיין בהג"א פרק הגוזל קמא דדעת רבים מהקדמונים דאף לענין ממון אינו נאמן כל שמשים עצמו רשע וז"ב ודו"ק. ויתכן יותר אם נימא דמיירי באמת כשכבר לקח הריבית רק דלרבא לא מקרי נוגע כיון דאינו יוצא בדיינים ובאמת ס"ל דאי תפס מפקינן מיניה כמו דקיי"ל בטוש"ע סי' קס"א דלא כהראב"ד רק דק"ל להמרדכי לפי מה דאמרו דרבא ס"ל דאין אדם משים עצמו רשע והיינו פלגינן דיבורא דלא לדידיה אוזיף ולפ"ז כיון דלענין ממון אמרינן אדם משים עצמו רשע ויוכל לפטור עצמו אף דמשים עצמו רשע וכ"כ בהג"א פרק הגוזל קמא ע"ש בעובדא דפרגא ולפ"ז לענין ממון לא אמרינן פלגינן דיבורא וא"כ הוא באמת אוזפי' לדידיה ריבית דאם הוא רוצה להחזיר או אם תפס למ"ד לא מפקינן מיניה הי' יכול לתפוס דבאמת העד השני מעיד ג"כ דהוא נתן לו ריבית וא"כ שוב גם לענין איסור לא שייך פלגינן דיבורא ולכך חידש המרדכי דמיירי בלא נתן לו הריבית ולא שייך פלגינן דיבורא לענין הממון ודו"ק ולפ"ז להס"ד דלא ידעו מפלגינן דיבורא שפיר מקשה הש"ס דהלוה פסול לעדות דבאמת להס"ד מיירי דנתן לו הריבית ואפ"ה לא הוה נוגע דאינו יוצא בדיינים ואכתי לא ידענו מפלגינן דיבורא ודו"ק. ובזה מיושב מה שראיתי בספר חדש שהקשה דלמא מיירי שלוה בריבית לצורך פ"נ וא"כ הלוה כשר והמלוה עבר כמ"ש הט"ז סי' ק"ס. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמיירי שכבר נתן הריבית שוב הוה נוגע דצריך להחזיר לו רבית דא"ל דא"צ להחזיר לרבא דז"א דהרי לפמ"ש לעיל הטעם דא"צ להחזיר לרבא הוא לפי שגם הלוה עשה איסור וכאן הרי לא עשה איסור ודו"ק היטב: